מאגר סיפורי מורשת

תעודת זהות שם:

תאריך לידה:

מקום לידה:

שנת עלייה לארץ:

הנכד ארי ברוד מתעד את סיפורו של סבא הרב מנחם מענדל ברוד.

סבי, הרב מנחם מענדל ברוד נולד בשנת תש"כ (1959) בעיר ריגא שבלטביה. הוא עלה לישראל בשנת תשכ"ה (1964). סבי שימש במשך שנים כדובר צעירי חב"ד.

את מסע השורשים שלי אבקש לפתוח בנאום חשוב של סבא על הזהות היהודית בארץ ישראל, בכנס "75 פנים למדינה היהודית". וכך אמר סבא:

"מצד אחד, יש התחזקות מאוד משמעותית של הציבור המסורתי, הדתי והחרדי, אך מצד שני, בכל מה שקשור להתנהלות הממוסדת של המדינה, היהדות נדחקת יותר ויותר לפינה. האם המדינה היא 'ארץ מקלט' או שיש כאן ציבור יהודי שמְמַמֵש את הערכים והמורשת היהודית?

מדינת ישראל, אם היא רוצה להיות מדינה יהודית, היא צריכה לבטא דמות וצביון יהודי שמהווים המשך וחיבור למסורת ולמורשת היהודית במשך כל הדורות.

אנחנו רואים כרסום גדול, עד כדי כך שאפילו ערכים שהיו ביסוד הציונות וראשית המדינה, הופכים היום למילות גנאי. למשל, היום להקים יישוב יהודי בארץ ישראל, לא בטוח שזה יעבור את תפיסת העולם של בג"צ כי ערכים של שוויון וזכויות אזרחיות גברו והשתלטו על ערך בסיסי של הקמת יישוב יהודי. צריך  להגיע לאיזון יותר מכובד מבחינת הזהות היהודית".

אני מאמין ומקווה – סיים סבא – שבעתיד, השיח וההידברות בין חלקי הציבור יובילו להסכמה שתיצור בסיס לכך שגם אלה שאינם דתיים יוכלו לחיות איתו, וגם שומרי המצוות יחושו שזו מדינה שונה מכל המדינות; ארץ קדושה וייחודית לעם ישראל.

כובע או קסקט?

למדנו בחדר קטן בכפר חב"ד. שיטת החינוך אז, לא הייתה כמו היום. מי שהפריע למהלך הלימוד ספג מכות עם סרגל, משיכה באוזן וכו'.. . הטענה הייתה שבלי זה לא תהיה משמעת. היו מורים שממש אהבנו ללמוד מהם, כמו ר' אבא לוין, שממש הבין את הנפש של הילד.

לקראת הבר מצוה שלי לא הייתה הכנה מיוחדת, כמו בחיידר שלכם. כל אחד למד לבד עם אבא שלו את ה"מאמר". החגיגה נערכה כאירוע משפחתי ונעים, אליו באו חברים קרובים ובני משפחה, כמו הרב יעקב גלינסקי, המשפיע הידוע.

בתקופה שלי, הנערים נהגו לחבוש קסקט או כובע. אני רציתי להיות כמו רוב החברים בכיתה, אז ביקשתי מאמי לקנות כובע לבר מצוה. אמי הלכה לחנות וקנתה לי כובע, בלי שידעה מה המידה שלי, ו.. . הכובע כמובן היה גדול על ראשי…

רגע מפחיד במלחמת המפרץ

במלחמת המפרץ היה פחד גדול. הרבי הרגיע ואמר שלא יהיו אבידות בנפש, שארץ ישראל בטוחה "מראשית השנה עד אחרית השנה". גייסו אותי במלחמה לרבנות הצבאית, לטיפול בחללים. הסיעו אותי לבסיס ולפתע נשמעה אזעקה. טיל פטריוט יירט טיל סקאד והיה פיצוץ אדיר. חלונות התפוצצו וסדקים רבים נראו בקירות. בחסדי ה', כפי שהרבי הבטיח, לא היינו צריכים לזהות חללים במלחמה הזאת.

"המבט של הרבי הפך אותי"

בהיותי בחור נסעתי לרבי בחול המועד סוכות תשל"ז. ברגע מסוים במהלך סדר הלימוד, עמדתי בכניסה ל'770' – מול הוויטרינה של ספרי קה"ת, וצפיתי להנאתי בספרים. פתאום נפתחה הדלת החיצונית שגבלה עם  הקיר של קה"ת ומן הדלת יצא הרבי בכבודו ובעצמו. ביקשתי שהאדמה תבלע אותי… הרבי המשיך עד לדלת הכניסה ואז נעץ בי מבט, בשבריר של שנייה, כאומר: מה אתה עושה פה? צריך להיות בסדרי הלימוד!

הרגשתי באותו רגע כמו מקדחה שקודחת בתוך המעיים שלי. המבט של הרבי הפך אותי מבפנים. מיד אחר כך, כשאני אחוז התרגשות, ירדתי לזאל הגדול ב'770' ולמדתי בשקידה גדולה כזו, שאיני זוכר.

הזוית האישית

הנכד ארי ברוד מתעד את סיפורו של סבא הרב מנחם מענדל ברוד.