קריית שמונה – ההיסטוריה חוזרת על עצמה
נולדתי בעיר רחובות בישראל בת לניצולי שואה, תאריך הלידה שלי 23.9.1951. שם הורי: יעקב ויפה, שם המשפחה שלי לפני שהתחתנתי היה גנץ. אנו שלושה אחים, הבכורה טובה, האמצעית היא אני ואחי הקטן דוב.
כבת לניצולי שואה ההרגשה בבית הייתה של הישרדות. ההורים תמיד הזכירו את מצוקת האוכל ולחצו לא לזרוק אוכל ולסיים הכל מהצלחת, אמא תמיד סיפרה כמה הייתה משתוקקת לצלחת אוכל כמו שלנו .
ההורים לא סיפרו מה עברו בשואה למדנו על התקופה הזו מהדודים והדודות אבי לא הספיק לספר כי נפטר בגיל 64. רק כשנולדו הנכדים אמי סיפרה קטעים קטעים מכל מה שעברה בשואה גדלתי ברחובות, למדתי בבית ספר יסודי סמילנסקי. כשהייתי בכיתה א' נסענו כל בית הספר לנגב, ליד ערד של היום, לטעת יער גדול במקום, נסענו כל בית הספר ברכבת וההתרגשות הייתה גדולה סימנתי את העץ שלי בסרט לשיער, אחרי שנים חזרתי לחפש את העץ שלי ולא מצאתי.
כמו כן הייתי אלופת בית ספר בריצה קצרה, באחת התחרויות בכיתה ו' נפלתי ושפשפתי את האף. באותו היום הוזמנו לחתונה ונאלצתי ללכת עם אף משופשף. וכאן נגמרה קריירת הריצה שלי במצוות אימא שלי. בזמן המיתון בארץ בשנות השישים אבי פוטר מעבודתו, המצב בבית היה קשה לא היתה פרנסה, ולא קיבלו עובדים חדשים. אבי נסע לארצות הברית במטרה להגר ולמצוא עבודה טובה יותר. הוא עבד אצל בן דודו, אך הוא לא השתלב ואנו לחצנו שיחזור, כי לא רצינו לעזוב את הארץ.
אבי חזר מארצות הברית ופתח מיני סופר בחיפה ואז נאלצנו לעבור כל המשפחה לחיפה. בחיפה היה לי מאוד קשה, בתור תלמידה טובה לרדת בלימודים ולספוג כישלונות. מבחינה חברתית התאקלמתי, הצטרפתי לצופים, יצאתי לטיולים ונהנתי מאוד. גם בחיפה עסקתי בספורט או באומנות, אחרי התיכון הלכתי למכללת אוהלו ולמדתי הוראה לגיל הרך. באותה התקופה היו יריות על עמק הירדן מהרמה הסורית ואני נקלעתי לא פעם למצב סכנה.
בשירות הצבאי שירתי כמורה חיילת בקריית שמונה. באותה תקופה הפגיזו את קריית שמונה לעיתים קרובות ואני הייתי מלווה של תלמידי בית ספר ממושב מרגליות ללימודים בקריית שמונה. יום אחד הייתה הפגזה על האוטובוס שלנו, הדלתות נפתחו ואנו ירדנו לתעלות בצידי הכביש, מאוד נבהלתי והתלמידים הרגיעו אותי ואמרו "המורה אל תפחדי מיד זה יעבור". אחרי זמן מה העבירו אותי לטבריה ואת סוף השירות עשיתי כגננת חיילת. כשהשתחרתי עבדתי במשרד החינוך כגננת במשך 35 שנה.
את בעלי נוח הכרתי בעזרת בן דודי שימשון שהיה חבר ללימודים שלו בבית הספר בסמ"ת. יצאנו כשנתיים ובשנת 1973 התחתנו, החתונה הייתה באולם רון שבחיפה. באותה תקופה רוב החברים שלנו התחתנו והיה
נהוג לארח משפחה מורחבת וחברים ממקום העבודה. נוח היה סטודנט בטכניון להנדסת מכונות ועבד בימי שישי כשהוא לא למד ואני עבדתי כגננת בחיפה. מצבנו הכלכלי היה טוב הסתדרנו כלכלית גם בעזרת ההורים. נולדו לנו שלושה ילדים: רן, אורן ועומר. אנו היינו משפחה שאהבה מאוד לטייל בארץ ועוד מגיל צעיר הילדים היו יוצאים איתנו לטייל ברחבי המדינה. המשפחה המורחבת קראה לנו הצוענים. כשהילדים גדלו המשפחה הגדילה את הטיולים גם מעבר לים לאירופה וארצות הברית, אין ספק שהטיולים האלה העשירו את הילדים פתחו להם אופקים. הבנים השתתפו בחוגים של החברה להגנת הטבע. גם במהלך העבודה שלי השתדלתי להקנות את אהבת ארץ ישראל דרך הנופים דרך השירים והמאכלים. בגן למשל לט"ו בשבט הכנת מאכלים, בפורים מביאים מהבית מאכלים אופייניים לחג. יצאנו הרבה לטייל ולחקור את הצמחיה בסביבה שלנו. בשעות הפנאי אני אוהבת מאוד לעשות עבודות יד ובעיקר לצייר ציירתי על עץ תפרתי הרבה והיום אני מציירת על קנבס נהנית מאוד וזה מעסיק אותי.
נקודות אור בחיי
כמו שכתוב למעלה, הצטיינתי בספורט בעיקר בריצות קצרות, כל שנה נשלחתי מטעם בית הספר לתחרויות איזוריות ובגמר התחרות הייתי מקבלת מדליות ותעודת השתתפות, שמרתי איתי סמל אחד מאותה תקופה.
בגמר מלחמת ששת הימים נערכה צעדת ירושלים והייתי תלמידת תיכון, ללא ידיעת ההורים נרשמתי לצעדה והלכתי את כל הדרך בגאווה גדולה, קיבלתי מדליה וסיכת העיר ירושלים. בשירותי הצבאי שירתתי כמורה חיילת בקריית שמונה באותה תקופה קריית שמונה הייתה מופגזת כמעט כל יום (כמו היום) ואני לוויתי את התלמידים לבית הספר. היום תלמידי קריית שמונה מפונים מבתיהם לאזורים שונים בארץ בגלל סכנות הטילים מלבנון. בגלל הסכנה בשירותי זה והקירבה לגבול קיבלתי אות שירות המבצעי שניתן לחיילים ותומכי לחימה בגבולות, דבר שלא היה נהוג בקרב חיילות באותה תקופה והיה לי כבוד גדול לקבל את האות מאחר אנו נחשבנו כתומכי לחימה.
אחרי השירות הצבאי חזרתי לחיפה לבית הורי והתחלתי לעבוד כגננת בקריית אליעזר משם עברתי לעבוד בכרמל במשך שנים עבדתי עם ילדים מבתים מבוססים. יצאתי להדרכת גננות במחשבים וטכנולוגיה לילדים. אהבתי מאוד את עבודתי הייתי מחוברת לילדים מאוד. תמיד חיפשתי לחדש ולגרום להם ללמוד בצורה חווייתית, היצירתיות שבי באה לידי ביטוי גם בגן, אהבת מולדת, נופי ארץ ישראל היו חשובים לי וגם בגן וגם בחיי המשפחה, כפי שהזכרתי, בכל הזדמנות אנו מטיילים בארץ וגם בחו"ל.
קישור לסרטון – הקשר רב דורי רבקה נוביצקי עם התלמידות: כרמל אזולאי ונועה מזרחי. ביה"ס גלילות, נשר
הזוית האישית
מילון
אוהלואוהלו הוא מתחם בדרום הכנרת, ליד המושבה כנרת. הוקם במקור כמרכז חינוכי אזורי בשם "אוהלו של ברל" המוסד הוקם בשנת 1945 כמרכז חינוכי של ההסתדרות לזכרו של ברל כצנלסון, אשר במקום זה קבע את אוהלו בזמן שעבד בחצר כנרת. המבנים הראשונים במקום הושלמו במהלך השנים 1946 עד 1947, עת נפתח במתחם תיכון בית ירח. בנוסף נבנה במקום אולם כנסים אזורי. בעת הקמת המתחם נערכה חפירה ארכאולוגית בה נתגלה "מבנה המעגלים", מבנה גדול מתקופת הברונזה בארץ ישראל, שלא ידוע למה שימש (ויקיפדיה)
ציטוטים
”.“