מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה קאופמן, נולדתי בבוקרשט שברומניה בשנת 1943.

אני והמשפחה שלי עלינו בשנת 1951 כשישראל היתה עוד מדינה מאוד צעירה והייתי בת שמונה. עלינו ארצה באונייה והיינו מאושרים על כך. כשהגענו לנמל חיפה שלחו אותנו על משאיות לירוחם שבפריפריה, בדרום הארץ.

ישנו באוהלים עם עוד כמה משפחות, בלילה היו המון יתושים ולמחרת כולם צחקו אחד על השני, מכיוון שהיו עקוצים על כל הפנים ולא היתה מראה בכדי שכל אחד יראה כיצד נראה. למחרת עברנו לגור בעיר באר-שבע.

לא כל- כך אהבתי את ביה"ס כי הייתי עולה חדשה ולא הכרתי היטב את השפה העברית. בתקופתי כל אחד היה צריך ללמוד לבד את השפה שלנו, כלומר את העברית. המקצוע האהוב עלי היה מתמטיקה, הייתי מאוד טובה בזה שאפילו הקפיצו אותי כיתה.

לאחר תקופת בית הספר פגשתי את משה ז"ל, שהיה שכן של בני משפחתי וכשבאתי לבקרם, משה גם הגיע ואז התפתח בינינו רומן. התחתנו והקמנו משפחה בעיר בת-ים, נולדו לנו שני בנים, ארצי ועוז. כל אחד מהם הקים משפחה וכיום יש לי חמישה נכדים ונינה.

לפרנסתי עבדתי במשרד תיווך דירות כפקידה והיום אני בפנסיה.

יש לי תחביבים רבים, האהוב עלי ביותר הוא קריאה, אני נהנית גם ללכת לקולנוע, לצפות בארץ נהדרת בטלוויזיה, לבשל ולאפות.

יש לי קשר מאוד מיוחד עם הנכד שלי ששמו שובל, אנחנו גרים באותו בניין בקומות שונות. מבלים הרבה יחד, מטיילים, הולכים לספריה ומשאילים ספרים, צופים בסרטי קולנוע, אופים ומבשלים.

הזוית האישית

שובל: נהנינו מאוד מהמפגש של סבתא עם הכיתה, הקשבנו לסיפור חייה בסקרנות, ראינו תמונות מעברה ובסוף אפינו יחד עוגה, תחביב שסבתא מאוד אוהבת.