מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה כהן, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי יחד עם סבתא שלי, הדסה וינברג. ממנה שמעתי את סיפור עלייתה מאנגליה ותיעדתי אותו.

סבתא הדסה מספרת

שמי הדסה וינברג, נולדתי באנגליה בשנת 1964 בעיר מנצ'סטר. זו אחת מהערים המרכזיות ביותר באנגליה שבה יש קהילה יהודית גדולה זו הקהילה היהודית השנייה בגודלה בבריטניה (אחרי לונדון).

עליתי בשנת 1977 לארץ ישראל. הייתי בגיל שלוש עשרה בשנת העלייה שלי לארץ ישראל.

ילדותי במנצ'סטר

כשהייתי ילדה באנגליה למדתי בבית ספר של גויים, ורק בכיתה ה' עברתי ל"בית ספר יהודי". שם הייתה לי חברה טובה, היא לא הייתה דתיה לכן, כאשר התארחתי אצלה לא יכולתי לאכול מהאוכל שלה, כי לא היה "כשר". גם כשהגעתי ל"הודיות" הייתה ילדה אחת שקיבלה אותי ממש יפה, היא גם המשיכה איתי לאולפנה ולצבא ועוד אחר כך. בסך הכול היה ממש כיף לגדול. תהליך הקליטה שלי בארץ לא היה קשה במיוחד עבורי.

החיים בישראל

כשעלינו לארץ ישראל, התיישבנו בהתחלה במקום שנקרא כפר הנוער "הודיות". אבא שלי עבד שם ואני למדתי בקיבוץ לביא הסמוך לכפר הנוער – "הודיות". אספר מעט על אתגרי הקליטה בארץ.

"קיבוצניקים" הם אנשים קשים, וכשאנשים חדשים מגיעים מבחוץ, הם לא כל כך מהר מוכנים להכניס אותם לחבר'ה, ואני לא כל כך ידעתי לדבר עברית. למדתי קצת עברית באנגליה, אבל זה לא באמת הספיק, כי עדיין לא יכולתי לנהל שיחה. בהתחלה, היה לי מאוד קשה ולא היו לי חברות, ובגלל שלא הייתה לי ברירה וממש רציתי להיות חלק מהחבר'ה עבדתי מאוד מאוד קשה, ומהר למדתי לדבר, וכך התחלתי להשתלב מבחינה חברתית.

כיוון שעליתי בגיל 13 לארץ, זו הייתה תקופת חופשת הקיץ במעבר בין כתה ז' לכתה ח', למדתי בקיבוץ לביא רק בכיתה ח'. בכיתה ט' כשעליתי ל"אולפנה" אף אחד כבר לא ידע שעליתי לארץ. זה קרה כי הכניסו אותי מהר מאוד לעניינים, לא הייתה לי ברירה.

תמונה זו צולמה באירוע הנחת התפילין של אחי – בתמונה סבתא ואני ועוד בנות משפחתי

הזוית האישית

הילה: תודה לסבתא שלי, הדסה. היה מאוד חווייתי ומקשר לעשות את העבודה הזאת ביחד איתה.