מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, אוסקר, נולד בארגנטינה בעיר בואנוס איירס, למשפחה במעמד רגיל בשנת 1951.

סבא: גרנו בשכונה לא רחוק ממרכז העיר, השכונה הייתה שקטה וצבעונית, רק בתים פרטיים ללא בניינים גבהים.

למדתי קרוב לביתי, בבית ספר יסודי בשם סטלה מאריס (אלת הים). לבית הספר התיכון הייתי צריך לנסוע כרבע שעה באוטובוס. לאחר מכן באוניברסיטה למשך שנתיים עד לעליה לישראל בשנת 1972.

ב-15 בינואר עלינו על אנייה כ-450 עולים, משפחות שלמות וגם בודדים כמוני.

ההפלגה לישראל נמשכה כ-21 יום ב-2 אוניות שונות, מבואנוס איירס לאיטליה עם אוניה איטלקית ששמה ג'וליוס הקיסר ומשם לישראל עם אוניה ישראלית ששמה נילי.

הגעתי לישראל ביום שישי ה-4 בפברואר 1972, לנמל חיפה. בבוקר של אותו יום כאשר יצאנו אל הסיפון העליון של האוניה, ראינו את חיפה ואת הר הכרמל באופק, ההתרגשות הייתה בשיאה. לאט לאט האוניה התקרבה לנמל עד שעגנה ברציף. ירדנו מהאוניה ולאחר קליטה מהירה נסענו כל החבר'ה לקיבוץ מעגן מיכאל, היינו 12 צעירים, שם למדתי במשך חצי שנה באולפן את השפה העברית.

החיים בקיבוץ היו מאוד שונים ממה שהיו לי בארגנטינה, אווירה פסטורלית, ריחות שונים (רפת למשל), בתור אולפניסט צריך ללמוד עברית וגם לעבוד. עבדתי בכל מיני ענפים: בננות, מדגה, רפת ובסוף באופן קבוע במפעל פלסטיק של הקיבוץ בשם פלסאון.

לאחר כ-7 חודשים בקיבוץ עברתי לגור בתל-אביב אצל דודה של אמא שלי, בתיה שמה, שם עבדתי במפעל לייצור בלוקים של המשפחה שלה, עבודה די קשה אבל נהנתי לעשות דברים חדשים.

המטרה שלי לשמה באתי לישראל היתה ללמוד רפואה (מאוד קשה בתקופה ההיא).

באוניברסיטת תל-אביב לא הצלחתי להגיע לניקוד הדרוש כדי להתקבל לרפואה, לכן פניתי לבית ספר אורט רמת עמידר למדתי טכנאות למעבדה רפואית.

סיימתי את הלימודים בנובמבר 1975. התגייסתי לצה"ל, הלימודים נמשכו שנתיים.

בתום השנה הראשונה התחתנתי עם ליליאנה (באנו ביחד לישראל והיינו ביחד גם בקיבוץ) כ-10 ימים לפני החתונה הורי עשו עלייה. למדתי במשך כמה חודשים במכינה לשירות של שלב בתניקים במשך 18 חודש, טירונות תותחנים, קורס חובשים וחזרה להיות חובש בבסיס בו עשיתי את הטירונות, בתר חתם.

לאחר השירות בצבא התקבלתי לעבוד במכון הוטרינרי בבית דגן עבדתי שם כ-10 שנים ולאחר מכן עבדתי כאיש מכירות במוצרים לבדיקות מעבדה. בשנת 1994 לאחר חצי שנת לימודים במכללת הי-טק  הפכתי להיות מנהל רשתות תקשורת ועד היום הזה אני עוסק בזה.

במשך השנים נולדו לנו 3 ילדים: מיטל בשנת 1978, אוהד (אבא של פלג ) בשנת 1983 וניר בשנת 1984.

יש לנו 8 נכדים שממלאים לנו את הלב כל פעם מחדש בכל המפגשים שלנו. פלג הוא הנכד הראשון שממשיך את השושלת של משפחת וינטראוב

מטרת הסיפור שלי זה לספר ולהעביר למי שיקרא אותו את האהבה שלי למדינת ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים שמתי לי כמטרה את העליה לארץ. הצטרפתי עוד בארגנטינה לתנועה שקמה על מנת להגשים את החלום של כל אחד ואחד. אני הגשמתי אותו כעבור 4 שנים, לא הייתי משנה ולא מצטער על שום דבר מההחלטות שלי.

הזוית האישית

סבא אוסקר: יש לי תקווה שנוכל לחיות בארץ בשלום לא רק עם השכנים שלנו אלא עם עצמנו. הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס שדות בבאר טוביה.