מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורם של סבתא חנה וסבא דוד צור

סבתא חנה ואיתי הנכד
סבתא וסבא בצעירותם
איך חיינו פעם במושב פורת?

שמי איתי לבנטר, אני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי והשנה הזמנתי גם את סבתא חנה וגם את סבא דוד להשתתף עמי בתוכנית.

הסיפור של סבא דוד צור

סבא דוד מספר לאיתי

"נולדתי באיראן למשפחה בת תשעה נפשות. לאבא שלי הייתה חנות של כולבו.

אני ואחי למדנו בבית ספר יהודי עד כיתה ו'. בתיכון כולנו למדנו בבתי הספר הכלליים יחד עם האיראנים. עם סיום לימודיי בתיכון באיראן, התקבלתי לבית ספר טכני, שם למדתי הנדסת חשמל.

בשנת 1963 עלינו ארצה במטוס והגענו ליישוב קדימה. כבר אחרי שבוע התחלתי לעבוד במקצוע שלי בהנדסת חשמל וכעבור שלוש שנים, עבדתי כמנהל אחזקה. בשנת 1967 התחתנתי (בגיל 25), והתחלתי לעבוד כקבלן עצמאי במקצועי.

סבתא וסבא בצעירותם

תמונה 1

סבתא חנה וסבא דוד כיום

תמונה 2

במהלך השנים, לי וסבתא חנה נולדו שלושה ילדים, ילדינו בגרו גדלו ובנו משפחות וההם יש לנו שמונה נכדים ושני נינים – כולם גרים לידינו. בגיל 58, החלטתי שעבדתי קשה כל החיים, ובחרתי להמשיך ולעבוד מהבית. כל ילדי ונכדיי גרים לידי וזה נותן לי הרבה נחת!

סיפרתי לנכדי איתי, ציוני  דרך – רק תמצית מסיפורי החיים שלי".

הסיפור של סבתא חנה צור

סבתא חנה מספרת לאיתי

"אימא ואבא שלי עלו מלוב בהפלגה באונייה. הם הגיעו לארץ בשנת 1948, שנת קום המדינה. הורידו אותם בבנימינה. אחרי שנה הם התחתנו בבנימינה ובשנת 1951 אני נולדתי. אני זוכרת שגרנו באוהלים כמה שנים, עד ששאלו את ההורים שלי: "איפה אתם רוצים לגור, בנתניה או במושב פורת?"

סבתא חנה בצעירותה

תמונה 3

לאחר מכן המשכנו לגור באוהלים במושב פורת, עד שהייתי בגיל שמונה. בנו לכל משפחה חדר עם מטבחון קטן. השירותים היו בחוץ, קראו להם "קליעה בול", גם המקלחת הייתה בחוץ, והקלחנו עם מים שלא היו חמים, את המים היינו ממלאים בדליים והעמדנו אותם במשך היום בשמש, כדי שהמים יתחממו, מהדלי הינו לוקחים ספל ממלאים במים מהדלי וכך מקלחים אחד את השני – בחוץ!

אני הייתי האחות הגדולה במשפחה והייתי צריכה לדאוג לכולם.

כלי מטבח בהם בישלנו

תמונה 4

סיר פלא בו אפינו עוגות

תמונה 5

פתיליה

תמונה 6

סמובר ביתי

תמונה 7

בתקופה ההיא לא היו מכוניות, היה שם רק סוס ועגלה. הייתי הולכת לקנות אוכל ועופות, את העופות היינו צריכים לקחת לשוחט שישחט אותם. כל הבישולים היו על פרימוס ופתיליה.

כל בוקר היה מגיע איש עם סוס ועגלה והיה מוכר לנו שמנת וחלב בבקבוקי זכוכית. אחריו היה מגיע עוד מישהו עם סוס ועגלה והוא היה מוכר לחם לבן או לחם שחור. אחריו היה מגיעה עוד מישהו עם סוס ועגלה והוא היה מוכר נפט לפתיליה והפרימוס.

דלי חלב

תמונה 8

אחריו היה מגיעה עוד מישהו עם סוס ועגלה והוא היה מוכר בלוקים של קרח כי לא היה מקרר, לא היה חשמל, לא היה מכוניות, לא היה גז בקיצור, לא היה כמעט כלום.

לפעמים היינו הולכים למזכירות ושם חילקו לנו אוכל בכוסות. בגינה, גידלנו גם פירות וירקות. כשהייתי כבר בת שמונה, התחלתי לעבוד בחקלאות, מהכסף שהרווחתי הלכתי לקנות בגדים לכל ממשפחה, כי אני הייתי הילדה הבכורה במשפחה.

 

לפעמים, אבא שלי היה נעלם מהבית לשבוע ימים, הוא היה הולך ונודד כדי לחפש עבודה. הוא לקח כל עבודה שנתנו לו, אחרי זה הוא היה חוזר והיה מביא איתו כסף כדי לכנות אוכל ובגדים. לפעמים הינו מקבלים תלושים, הקצבה, בשביל לקנות אוכל ובגדים. כל השנים עזרתי למשפחתי ועבדתי כשיכולתי, כשהייתי בת 15, פתחו באזור שלנו מפעל לתפוזים והתחלתי לעבוד שם ובמקום זה הכרתי את בעלי, דוד. אחרי שנתיים של חברת, כשהייתי בת 17, התחתנו.

בגיל 18, נולד לנו את הבן הראשון, זה היה בדיוק ביום הנישואין שלנו. בגיל 21, נולד לי הילד השני, בגיל 25 נולדה לנו בתנו בת אחרונה. בננו הבכור התחתן, כשהייתי בת 43 בערך, נולדה להם בת ואני הפכתי לסבתא בפעם הראשונה.

בגיל 69, קבלתי מתנה נהדרת כשנולדה לי הנינה – זכיתי לאושר גדול!

קישור לסרטון יוטיוב לסיפור חייה של סבתא חנה צור

 

הזוית האישית

סבתא חנה: שמחתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, נהניתי מאוד להיות במפגשים ולספר לנכדי איתי את סיפורי. היה לי קשה מבחינת הידע.

איתי הנכד: שמחתי על ההזדמנות להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ובמיוחד יחד עם סבא וסבתא. היה לי כיף מאוד לשמוע את הסיפורים ולראות את הדברים שהאחרים הביאו.

מילון

תלושי מזון
מדיניות תלושי מזון היא תוכנית ממשלתית המאפשרת למחזיקים בתלושים לרכוש תמורתם מזון, או מצרכים אחרים כפי שהוגדרו על ידי הממשלה. מדיניות זו ננקטת כאמצעי לתמיכה באוכלוסיות חלשות ונזקקות סעד, או בזמן של מחסור במוצרים, כמו למשל בתקופות צנע או מלחמה.

פרימוס
מכשיר לחימום ובישול

פתליה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת

פורת - מושב
פּוֹרָת הוא מושב בעל צביון דתי בלב השרון, הממוקם בין מושב עין ורד לכפר יעבץ. נמנה עם מושבי הפועל המזרחי ומשתייך למועצה אזורית לב השרון. המושב הוקם בשנת 1950. שמו סמלי ופירושו הוא שגשוג ופוריות, כפי שמילה זו מוצגת בברכת יעקב: ”בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן” (בראשית מ"ט, כ"ב). מייסדי המושב הם 315 עולים מחבל גריאן אשר בלוב, דרומית לבירה טריפולי. במחוז הולדתם, התגוררו במערות החצובות באדמת הטין[3]. נשות המושב הצטיינו באריגת שטיחים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בגיל 69, קבלתי מתנה נהדרת כשנולדה לי הנינה - זכיתי לאושר גדול!“

הקשר הרב דורי