מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי פיכמן וזה הסיפור שלי:

אבי, יצחק, ואמי, נורית, עלו לארץ בל"ג בעומר, 1946, אל מנחמיה שבעמק הירדן. אני נולדתי ב-2 בפברואר 1947 בבית חולים שוויצר שבטבריה.  אין לי זיכרונות רבים ממנחמיה מלבד סיפור שאימא סיפרה לי, שאחרי הגעתם, התחילו לאמן את כל הנשים בזריקת רימונים. אימא שלי, שלא מצאה מקום לשים את הרימון, החליטה לשים אותו במרכז הסלון ב-צ-נ-צ-נ-ת !

בשנת 1948, בשל פחד מהירדנים שיכולים לפלוש לארץ, הועברו כל הנשים והילדים ממנחמיה לכפר יהושע (בעמק יזרעאל). אימא ואני אומצנו למשפחת כפרי (שרה כפרי, אם המשפחה, כיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י). הזמנים היו מפחידים, אני זוכרת איך היינו בשדה תירס ואימא השכיבה אותי על הרצפה כשמטוסי קרב חגו מעלינו. אבא עבד כחשמלאי בתחנת כח נהריים ובמקביל נשאר לשמור על הבית במנחמיה. לאחר סיום המלחמה אבא חלה בקדחת, נאמר לו שאסור לו להיות ליד מקור מים, לכן עברנו לירושלים. היו לנו שם קרובים, דודה לאה ובן דוד שלי, הרטום (נצר למפרשי התנ"ך קסוטו-הרטום). הם הזמינו אותנו לגור אצלם, אך אנחנו בחרנו לשכור דירה קרוב אליהם, בשכונת בית הכרם.

התקופה בירושלים הייתה מאתגרת, היה מצור על העיר והורגש מחסור במים ובאוכל. זכורים לי כמה מקרים מתקופה זו. יום אחד מצאתי כדור פינג פונג וחשבנו שזאת ביצה קשה.. שמרנו על כל טיפת מים: היינו מתרחצים, מכבסים ולבסוף שוטפים או משתמשים במים לבית שימוש.

היה מאוד קר בירושלים ולא היו אמצעי חימום כמו היום, אז סבא, כחשמלאי, המציא שמיכה חשמלית משמיכת צמר גפן וחוטי חשמל מאולתרים. ישנו שלושתנו יחד תחת השמיכה החשמלית שיצר. היה חם ונעים. זכור לי שהיינו כל כך רעבים שהיינו יוצאים ללקט חובזות. למזלנו, היו לנו סבים באיטליה, פינה ומריו, ששלחו לנו חבילות עם שוקולדים, אבקת חלב וקמח בכל חודש.  אבא היה המתקן הראשון של טלוויזיות בירושלים ב-1962.

אוצרות מן העבר

צלחת אוכל לתינוקות עשויה מברזל, יחד עם מפיות רקמה צבעוניות, הן מזכרת יקרה מארוחות הילדות שלי. הצלחת, עגולה ובעלת שתי ידיות, שימשה לא רק להגשת אוכל, אלא גם כקישוט יפהפה על השולחן. המפיות, עבודת יד מעודנת, מספרות סיפור של אהבה, יצירתיות ומסורת. יחד, החפצים הללו הם אוצר יקר ערך עבור הנכדים, המזכיר להם את העבר, את המשפחה ואת החשיבות של ארוחות משותפות.

צלחת הברזל ומפיות הרקמה המשפחתיות

הזוית האישית

סבתא מירי: היה לי מאוד כיף לבלות עם בני הכיתה של הנכדה שלי.

עמית הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין לשמוע את כל מה שסבתא סיפרה לי עליו. למדתי מילים חדשות והיה לי יותר זמן איכות עם סבתא.