מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אברהם צין. נולדתי באייר בשנת 1928 במונקאטש, שהייתה בארץ צ'כסלובקיה (שכבר לא קיימת). היום זה נמצא בגבול אוקראינה – סלובקיה.

שואה

כשהייתי קטן אבי נפטר. כשהייתי בן 16 גירשו אותי ואת משפחתי לבירקנאו-אושוויץ. אמי ואחי נשרפו במחנות השמדה, זה היה אירוע קשה במיוחד בשבילי. אותי לקחו אל מחנה עבודה (אושוויץ) יחד עם אחד מאחיי, את אחותי שלחו למחנה עבודה לבנות, והאח הגדול שלי נשלח לעבודות כפייה בצבא ההונגרי. בסופה של השואה רק אני ושני אחיי הגדולים נשארנו בחיים.

עלייה לארץ

לאחר השואה החלטתי לעלות לארץ ישראל (שבזמני עוד לא הייתה קיימת). לאחר כמה חודשים עליתי על אוניית מעפילים. בלב הים האנגלים לקחו אותי ואת חברי למחנה מעצר בקפריסין. באותו מחנה פגשתי בפעם הראשונה את אשתי לעתיד, ברכה הורן. לאחר כמה חודשים הגיעו אנשי ההגנה למחנה המעצר כדי להבריח יהודים לארץ ישראל. הם הצליחו להבריח אותי וכמה מחברי לארץ. כשהגענו, נסעתי לטירת צבי וגרתי שם. כעבור חודשיים הגיעה לארץ קבוצת המעפילים של הילדים ממחנה המעצר וביניהם ברכה חברתי.

לאחר הגעתם לארץ, לקחו את הקבוצה הישר לבית ספר החקלאי "מקווה ישראל" בתור מחזור כ"ז – כ"ו של הסקטור הדתי. בינתיים עבדתי בתור שומר בקיבוץ. אני וברכה בכל אותה התקופה המשכנו להחליף בינינו מכתבים. לאחר תקופה החלטנו, אני וברכה, שנתחתן מיד כשברכה תגיע לגיל 18. לאחר החתונה גרנו בטירת צבי ולאחר כמה חודשים עברנו לגור בחיפה. נולדו לנו שלושה ילדים: עליזה, גרשון ושרה.

ברכה עבדה כמחנכת בכיתות יסודי ואני עבדתי כמורה נהיגה. הילדים גדלו ונישאו לבחיר ליבם. עליזה נישאה לצבי פוגל, גרשון נישא לנורית, ושרה נישאה לעוזי.

המשפחות גדלו ואני זכיתי לחימשים בשנים האחרונות, כן ירבו. חייתי עם ברכה שנים טובות ויפות בחיפה. לאחר שהתבגרנו, עברנו להתגורר בקריית אתא ליד עליזה. בגיל 83, ברכה היקרה נפטרה והחלטתי לעבור להתגורר בכפר אדומים, סמוך לשרה וגרשון עד היום.

ביום העצמאות האחרון חגגתי יומולדת 96 עם משפחתי היקרה והנהדרת.

הזוית האישית

גלעד הנכד המתעד: היה לי ממש מעניין לראיין את סבי. למדתי ממנו הרבה מאוד: למדתי על סבי כמה הוא אמיץ נדיב וטוב לב ואני רוצה ללמוד ממנו ולהמשיך בדרכו.