מאגר סיפורי מורשת

הנכדה יפעת משה מתעדת את סיפור חייה של סבתא אריקה ליזה שמידט.

שנות ילדותה

סבתא נולדה בשנת 1934 בעיר שראברג שבגרמניה, בה השפה המדוברת היא גרמנית. היא נולדה למשפחתה, משפחת פאדר, בה היו שבעה ילדים. אביה של סבתא עבד במפעל שעונים.

בבית שלהם היו ארבעה חדרים. קרוב לביתם, במרחק של עשר דקות הליכה, היה יער. סבתא מתגעגעת ליער, לטבע ולאסוף פירות יער. הזיכרון הכי מתוק של סבתא הוא, שהלכו לבקר את סבתא במרחק של חמש שעות הליכה.

לא היה מבחר גדול של משחקים, אבל בעיקר היה את משחק הדמקה. והכי אהבו לשחק בטבע – גם כשלא יכלו לצאת ליער, שיחקו עם מזחלות בשלג. בילדותה, סבתא לא ידעה מה הם ממתקים, והיו מצרכים ממש נדירים כמו תפוח אדמה, שזה מאכל שסבתא הכי אהבה, אבל קיבלו אותו רק כאשר היו חולים. בשעות הפנאי אהבו לסרוג ולתפור.

הזיכרון הכי מפחיד של סבתא הוא, שכשסבתא הייתה בת חמש החלה מלחמת העולם השנייה.

שנות הלימודים

סבתא הייתה ילדה מצטיינת בלימודים. בכל בוקר הייתה סבתא הולכת עם חברותיה לבית הספר. כשהיה שלג, ואימא של סבתא אמרה שמחר לא ילכו לבית הספר, כל הילדים בבית בכו, כי ממש אהבו ללכת לבית הספר, והיה ברור כל יום שצריך ללכת וללמוד.

היה בית ספר אחד בכל האזור במרחק הליכה של חצי שעה כל צד. המקצועות שלמדו היו: חשבון, היסטוריה, שפה (גרמנית). פעם בשבוע היו שיעורי עבודת יד, שירה, כתיבה וספורט. סבתא הייתה תלמידה מצטיינת ואהבה מאוד מתמטיקה. בגלל המלחמה היו רק טיולים קצרים, שיצאו אליהם באופן רגלי.

העלייה לארץ

סבתא וסבא נולדו והתחתנו בגרמניה. לפני העלייה הרשמית לארץ ישראל הם התנדבו במשך שלוש שנים בכפר תקווה. הם עלו בשנת 1980,  משפחה קטנה עם שלוש בנות. סבתא הייתה בת 46. הם נקלטו טוב. את השפה הם למדו לאט לאט, ובחרו לגור במושבה "מגדל", בה הם גרים עד היום, כבר 43 שנים. הם בחרו לגור ב"מגדל" מכיוון שאחות של סבתא ובעלה גרו שם שלוש שנים קודם.

סבתא אריקה עם אמי ובני משפחה

מקום העבודה

כשסבתא הייתה קטנה היא שברה את רגלה, בעקבות כך שהתה שבוע ימים בבית החולים. היא כל כך נהנתה לראות את האחיות עובדות ומטפלות בה ובמטופלים האחרים, וכבר אז החליטה שהיא תהיה אחות. ובאמת, כשבגרה עשתה תואר של אחות מוסמכת, והיא מאוד אהבה ונהנתה מהמקצוע.

סבתא אריקה ואחותה ביום חתונתן

החתונה

סבא וסבתא היו מתנדבים באותה קבוצה בישראל בשנת 1967, הם התחתנו שנה אחרי כן. סבתא הייתה בת 34 ונולדו לה שלוש בנות: אסתר, רות ושרה.

סבתא אוהבת מאוד להיות עם הנכדים, כמעט בכל יום מישהו מגיע לבקר. סבתא מספרת שאימא שלי (שרה) הייתה ילדה סקרנית מאוד, בודקת כל דבר, זריזה ושובבה.

סדר היום של סבתא מתחיל בארוחת בוקר, בישול ארוחת צהרים, סדר וניקיון של הבית, כביסות וטיפול בגינה. בשעה 12:30 אוכלים ארוחת צהרים. סבתא מקפידה לעשות הליכה בת חצי שעה בכל יום בשעות הערב יחד עם אימא שלי. בסך הכול כיף מאוד לפגוש את סבתא.

הזוית האישית

הנכדה יפעת: היה לי כיף לפגוש את סבתא ולשמוע את סיפורה. אני מאחלת לה עוד הרבה שנים של בריאות ונחת.