מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמל, השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, תיעדתי את סיפורה של סבתא שלי, דליה, ברטינה דרי.

סבתי נולדה ברומניה, בעיר טקוץ בשנת 1961. היא עלתה לישראל בשנת 1963, בקשתי מסבתא לספר לי על זיכרונותיה מבית הוריה ומתקופת ילדותה.

סבתא דליה מספרת

"אימא שלי הייתה עקרת בית, מאוחר יותר הפכה להיות מטפלת לילדים. אבא שלי היה מסגר (אומן העוסק העוסק בייצור רכיבי פלדה מעובדים) אבל כשהוא היה ברומניה היה לו עסק גדול למשאיות."

אני הכי זוכרת את הימים עד בערך גיל שתיים עשרה, היינו יכולים ללכת בכל כפר סבא לכל מקום ברגל לטפס על עצים, לקטוף פירות הייתי הולכת לטקומה (שכונה) ברגל, הייתי בסך הכל בת שלוש או ארבע לבד לגן שזה מרחק של בערך 2-3 ק"מ לבד.

הגעתי לבית ספר בגיל חמש, בגלל שהקפיצו אותי ישר לבית ספר, הייתי הכי קטנה בכיתה (גם פיזית). רצו גם להקפיץ אותי לפנימיית המחוננים היחידה בארץ, בירושלים, אבל ההורים שלי לא הסכימו. בסך הכל הילדות בכפר סבא הייתה נורא כיפית, לא היו כמעט כבישים, אז יכולנו להתרוצץ חופשי בכל מקום בכפר סבא. אני זוכרת שכל פעם בדרך לבית ספר או לגן היה לנו עץ תות בר ענק שהיינו עולים ואוכלים את התותים.

בימי שבת אני וחברות שלי היינו הולכות ביחד עד לבית ברל והיינו מתחמקים מעבר לגדר כי היה סגור, וקופצים למים, גם בחורף, הגענו ברגל גם לראש העין, היינו כבני 10-11 והיינו מטיילים בכל האיזור."

איך חגגת את הבת מצווה שלך?

"פעם זה היה נהוג שעושים מסיבה, מסיבה עם מוזיקה בבית, כל הכיתה שלי הגיעה והיינו רוקדים, והריקודים היו לא רק סתם לרקוד, היה סלואו (ריקוד איטי) וזו הייתה מסיבה גדולה, והיה כיף."

מה עשית בצבא?

"לא הלכתי לצבא כי התחתנתי בגיל 18 וחודשיים, עם סבא איציק, שהייתי איתו מגיל 16 עד היום, אבל הייתי אמורה לשרת במזרחנות במודיעין כי למדתי עם דוברי ערבית ואנגלית."

איך פגשת את סבא?

"סבא היה חבר של אנשים שגרו לידי, והוא בא לבקר אותם, פעם אנשים היו יושבים על הספסל עד חצות ומדברים. אז לאט לאט אני וסבא דיברנו והתחברנו, והפכנו להיות חברים."

למדת באוניברסיטה?

"למדתי במכללה, במכללת בית ברל, למדתי להיות מורה לאנגלית ועשיתי תואר ראשון, כי אני טובה בשפות ואני אוהבת ללמד."

מה המאכלים האהובים עלייך מהילדות?

"מאוד אהבתי ממליגה עם שמנת, זה כמו דייסה שעשויה מקמח תירס, מאוד טעים. לא אהבתי דגים, בכלל, ואמא שלי מאוד אהבה דגים, כל הזמן הכינה דגים."

בת להורים ניצולי שואה

"נולדתי ממשפחה שעברה את השואה, ועלו לארץ בשנת 1963. כסף היה דבר בעייתי ביותר, ידעתי שהייתי חייבת תמיד לדאוג שתהיה לי עבודה. כבר בגיל 12 עבדתי, טיפלתי בילדים, לימדתי תלמידים שיעורים פרטיים, עשיתי הכל.

בגיל 18 כשסבא ואני התחתנו, הייתי צריכה לממן לימודים. אחת הדרכים לעשות את זה, זה להצטיין בלימודים ולקבל מלגות הצטיינות. אז כל שנה, בעקבות הציונים הטובים שקיבלתי, קיבלתי מלגות הצטיינות שמימנו את רוב סכום הלימודים שלי. בשנה האחרונה שלמדתי נבחרתי לאחד מחמישים התלמידים המצטיינים במדינה, ואת המלגת הצטיינות קיבלנו בבית הנשיא, שהיה בזמנו אפרים קציר, ישראל קיסר היה שר החינוך, ואני הייתי כבר בהריון עם שירלי. הבגד שהיה עליי היה תפור על ידי סבא איציק, כי כסף לא היה לנו לקנות לאירוע כזה מפואר. זה הדבר שאני הכי זוכרת מהלימודים שלי, שקיבלתי את המלגה בבית הנשיא, זה היה מאוד מרגש, זה היה מאוד מיוחד."

מקבלת פרס הצטיינות בבית הנשיא

אילן יוחסין שלנו

הזוית האישית

דליה: אני חושבת שדבר מאוד חשוב זה להעביר מידע מדור לדור, כשביתי עשתה את עבודת השורשים שלה למדתי שאני לא יודעת כלום על ההורים שלי, למזלי הם עדיין היו בחיים. לדעתי מאוד חשוב שכל דור ודור ידעו מה היה בדור הקודם. בלי שורשים, מאן אנחנו באים? החוויה שלי מאוד חיובית, אני מאוד אוהבת שאת (כרמל, אני) שואלת אותי שאלות ושאני יודעת לענות על השאלות האלה.

כרמל: למדתי המון דברים חדשים על סבתי ועל משפחתה, למדתי כמה זה חשוב לזכור מה היה בדורות הקודמים ולדעת מה הם עשו, מאוד נהנתי לעבוד עם סבתי וללמוד עליה דברים חדשים שלא ידעתי בעבר.