מאגר סיפורי מורשת

סבא משה נולד בשנת 1942 בעיר קרמשאן שבפרס. אביו, אברהם ז"ל, היה סוחר ואמו, גורג'יה ז"ל, היתה עקרת בית. הוא גדל בבית יהודי מסורתי, שם למד על מורשת ישראל וחווה את הקהילה היהודית מקרוב. זוכר את ילדותו כילדות שמחה ומלאת חיים, למרות קשיים כלכליים.

כשאבא של סבי, אברהם חקשור ז"ל היה בגלות בפרס השח' הפרסי היה בקשרים טובים עם יהודי הארץ, והם חיו בשלום אך עדיין בפחד מתמיד כשהתחילו השמועות, שאפשר לעלות לארץ הקודש, כולם ניסו לעלות, אבל העלייה הייתה כרוכה באישורים רבים שלא כולם היו יכולים להשיג. אלה שלא השיגו נאלצו לברוח אל מחנה העולים ולעלות בחשאיות אבא שלו הבריח יהודים מעיראק, אל מחנה העולים בטהרן עיר בירתה של פרס. הוא היה מספק להם מזון לדרך, מסדר להם מקום ללון בו עד למחרת שהוא מבריח אותם לבית העולים.

אבא שלו בעצם עזר ליהודים רבים להגשים את חלומם המתוק, ולעלות לארץ אבותינו, ארץ ישראל הקדושה. אני חושב שהמעשה שהוא עשה הוא מעשה טהור, וחשוב מאוד. עצם העובדה שיהודים יכלו לעלות ארצה בזכותו, מרגשת אותי ומביאה לי גאווה רבה במשפחתי.

בשנת 1950, כשהיה בן 8, עלה סבא משה לארץ ישראל עם משפחתו הגדולה, שכללה 7 ילדים. העלייה לא הייתה קלה. הם הגיעו באונייה גדולה, שם התמודדו עם תנאים קשים וחוסר ודאות לגבי עתידם. עם הגיעם לארץ, ריססו אותם בחומר חיטוי נגד כינים ופרעושים. לאחר מכן הוכנסו למעברה, שם התגוררו באוהל.

 תמונה משפחתית

במעברה

סבא משה זוכר את המעברה כמקום צפוף וקשה, אך גם כמקום בו נוצרו קשרים חברתיים חזקים. הוא מספר על ערבות הדדית ותמיכה הדדית בין אנשי המעברה. לסבא משה סיפורי מעברה רבים, חלקם מצחיקים וחלקם מזעזעים. מבין המון סיפורים, מספר שלילה אחד עוד כשאמא שלו היתה בבית היולדות, היתה סערה גדולה והאוהל שהיה ביתם מיום שהגיעו לישראל פשוט עף עם הרוח ונעלם. ואבא שלו נשאר חסר אונים בלילה סוער, חושך מוחלט עם כל הילדים קטנים. עוד מספר שכל יום אצלם התחיל כמו במחנה צבאי, כל אנשי המעברה עמדו בתור לקבלת האוכל על מגש היה פת לחם חתיכת חמאה וכמה זיתים. במעברה הם גרו 6-7 חודשים. החיים במעברה היו קשים מאוד, ואף אחד מהם לא ידע מילה בעברית. לאחר מכן הם עברו למעברת געתון, ומאחר לא היה להם עוד בית בנוי הכניסו אותם למין מערה, שהיוותה להם בית. המערה הייתה על הר וכדי להתקלח ולשתות אמם הייתה יורדת מן ההר אל הנהר עם כדים. הם שהו שם שנה וחצי. אחר כך עברו לבנימינה והתחנה האחרונה הייתה בית שאן.

לימודים

באותם שנים, השנים הראשונות של מדינת ישראל, הגיעו לארץ עולים מארצות ומתרבויות שונות. בשל קשיי השפה והבדלי התרבויות והמנהגים היה לסבי, כמו גם לאחרים, מאוד קשה נכנס ללמוד באופן מסודר, ונכנס ישר לכיתה ד, 10 להתאקלם ולהכיר חברים חדשים. רק בגיל הוא המשיך לימודיו וסיים את התיכון.

צבא

בשנת 1960, התגייס סבא משה לצה"ל ושירת כצנחן. שירותו הצבאי היה משמעותי מאוד עבורו. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום הגליל. סבא משה מספר על חוויות קשות מהמלחמות, אך גם על רגעים של גבורה, חברות ואחווה. הוא גאה מאוד בשירותו הצבאי ובחלקו בהגנה על המדינה.

סבא משה, השתתף בכמה וכמה מלחמות חשובות ומבצעים: מלחמת ששת הימים, מבצע שלום הגליל ,מלחמת יום כיפור, לטענתו המבצע הגדול מכולם, להגן ולגדל את כל צאציו.

חתונה

לאחר שירותו הצבאי, הכיר סבא משה את סבתא. הוא הכיר אותה כשהייתה תלמידת פנימייה, הם התחתנו בשנת 1968 והקימו משפחה יפה. נולדו להם חמש בנות ובן שכל כך חיכה לו: רונית, לילך (אימא שלי), אריאלה, ענבל, שרית, ואבישי. סבא משה מספר בגאווה על כל אחת מבנותיו ועל נכדיו הרבים. הוא איש משפחה חם ואוהב, ותמיד שם למען בני משפחתו.

מקצוע

לאחר שירותו הצבאי ולאחר החתונה החל לעבוד כעצמאי, כקבלן עבודות עפר, והם עברו לגור בקריית שמונה. הוא עבד כקבלן והתמחה בבניית מקלטים. הוא עבד קשה והצליח מאוד בעבודתו. קנה משאיות וטרקטורים. בהמשך פתח סבא משה מסעדה בשם "מיסטר סנדויץ". אותה ניהל במשך 3 שנים. לאחר מכן, מכר את המסעדה ונכנס כשותף במפעל בשר, כאשר הגיע לגיל 80 החליט שהוא יוצא לפנסיה ומתחיל להנות מהחיים

גלגולו של חפץ

שנים שאני רואה בגינה של סבי, עציץ ברזל מוזר. רק לאחרונה בזמן שחיפשתי אחר גלגולו של חפץ הסתבר לי שמדובר במגהץ פחמים. המגהץ מתגלגל במשפחה כבר שנים רבות, הוא הגיע מסבא רבא שלי, סבא אברהם ז"ל אביו של סבא משה.

מגהץ הפחמים שימש גם אז כהיום לגיהוץ בגדים, אך מאחר ולא היה חשמל נהגו לחמם פחמים, לשים אותם בתחתית המגהץ כדי לחמם את המתכת שבתחתית. כשהתחתית חמה מתיזים על הבגד מעט מים ומעבירים את המגהץ על החולצה סבתא סיפרה שבעבר נשים נהגו גם לגהץ את שערן בכדי להחליקו.

הזוית האישית

עילי: היה מהנה לעבוד ביחד ולכתוב את הסיפור. הסיפור משמעותי וחשוב לכל המשפחה.

השנה בחרנו להשתתף במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרנו בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת פרויקט נראטיב 4, אותו הובילה המורה טליה נתנזון. במפגשי התוכנית נפגשנו עם הסבים והסבתות, שמענו את סיפוריהם ותעדנו את הסיפורים בגוף ראשון. במפגש הסיום החגיגי שיתקיים בתאריך 4.6.24 בבית הספר, נשב בקבוצות וכל אחד מאיתנו יציג את הסיפור שהוא כתב יחד עם  הסבים והסבתות. המפגש החגיגי יתקיים בנוכחות ורד אסולין – מנהלת בית הספר, טליה נתנזון – רכזת נראטיב 4, תמר וולף – מחנכת הכיתה ועפרה ארליך – מנחת תוכנית הקשר הרב דורי.