מאגר סיפורי מורשת

שלום לכולם שמי הוא ארנון סטולר ואני רוצה לשתף איתכם את סיפור חיי, נולדתי בישראל בעיר טבריה בתאריך  ה- 25.2 בשנת 1948.

לאבי קראו אורי סטולר ולאמי שפרה גרשוני. אמא שלי הייתה ממוצא פולני ואבא שלי ממוצא רוסי. אהבתי מאוד את שני הוריי, אורי אבא שלי עבד במשתלה ושפרה אמי הייתה מטפלת בילדים ומורה בבית הספר.

ילדותי בקיבוץ כנרת 

‏‏גדלתי בקבוצת כנרת, שם למדתי והתחנכתי. אנחנו היינו הכיתה הראשונה של קבוצת כנרת, לפני זה למדו בבית ספר המשותף בדגניה א׳. אני וכל חבריי לשנתון היינו משחקים בשעות הפנאי המון משחקי ילדות, כמו הקדרים באים, היינו רוכבים באופניים, משחקים איתם ועושים מרדפים.

אנחנו היינו ילדים די שובבים לא אהבנו ללמוד היינו משחקים המון כדורסל, כדורגל, מחניים גם על חשבון זמן בית הספר. בנוסף אהבנו מאוד לעבוד ולפעמים היינו בורחים מהבית ספר כדי לעבוד במחצבה. בקיבוץ הייתה לנו לינה משותפת בבית ילדים. היינו לומדים עד השעה שתיים עשרה, אחת בצהריים, ובשתיים היינו הולכים לארוחת צהריים. אחרי שעה היינו הולכים להורים עד השעה 19:00 בערך, בין שבע לשמונה ההורים היו הולכים לחדר אוכל ולילדים היה אסור ללכת לשם. ואנחנו במקום ללכת לחדר אוכל היינו הולכים לסבא וסבתא שלנו והיינו מחכים שם עד שהם היו גומרים לאכול.

לפני שהם היו הולכים לאכול, ילד היה מבקש מההורים שלו שיביאו לו כריכים, וכאשר ההורים חזרו הם הביאו איתם לפי מה שכל אחד ביקש.

בשעה שמונה וחצי תשע היינו הולכים להשכבה, כלומר היינו צריכים ללכת לבית הילדים וללכת לישון וככה היה כל יום. עד כיתה ו׳ יישנו בנים ובנות ביחד בחדרים משותפים ובכיתה ו׳ שמו אותנו בחדרים נפרדים.

שירותי בצה"ל

שירתתי בחיל הצנחנים מהטירונות, עשיתי קורס קצינים והתקדמתי בתפקידים עד שהגעתי לתפקיד  מ״פ בגדוד 202. ולאחר מכן המשכתי לשרת במילואים 40 שנה. השתתפתי בהרבה מלחמות, כגון מלחמת ששת הימים, במלחמת לבנון הראשונה, וגם בכל מיני מבצעים ומרדפים.

‏נפגעתי מרסיסי רימון כאשר היינו במרדף ביריחו אחרי מחבלים. שני הרסיסים נכנסו לי ליד האוזן הימנית והם עדיין שם אני יכול להרגיש אותם.

הדרגה הצבאית שהגעתי אליה בצבא היא סגן אלוף וסגן מפקד בחטיבת הצנחנים, לדרגה הזאת הגעתי במסגרת המילואים.

מקומות עבודה

העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 21 כאשר עבדתי כנהג משאית בקיבוץ שלי. לאחר מכן עזבתי את הקיבוץ והלכתי לעבוד כמאבטח באל אל חמש שנים.

אחרי זה עבדתי במוסך כשכיר עד שפתחתי מוסך משלי, הייתי עצמאי וניהלתי אותו במשך 20 שנה.

לאחר מכן חזרתי להיות שכיר והייתי קצין בטיחות תעבורה בחברה פרטית עד יציאתי לפנסיה. כל חיי מאוד אהבתי לעבוד.

איך הכרתי את סבתא כרמלה? נישואים ובניית משפחה

את סבתא הכרתי בזמן ששירתתי במילואים במלחמת יום כיפור.

יש לי חבר טוב, כשסבתא הייתה כבר בעיר ועזבה את הקיבוץ שלה ( קיבוץ כפר מנחם), הוא היה בחבורה שלה והוא הכיר לי את סבתא.

יום אחד הוא הזמין אותי להצטרף אליו, אל סבתא הבייתה. אני  זוכר אפילו מה סבתא לבשה: מכנסיים כחולים וחולצה צהובה והיא הכינה לי כריך עם אבוקדו ומשם התחיל הרומן. הכרנו כשאני הייתי בן 25 וסבתא הייתה בת 26. התחתנו כשסבתא הייתה בת 28 ואני הייתי בן 27. לאחר בערך שנה נולד לנו הבן הבכור- יובל ואחריו עוד שניי ילדים-יותם ואייל. כיום לכל ילדיי יש כבר משפחה עם שלושה ילדים ואני זכיתי לנכדים מקסימים.

יציאה לפנסיה ותחביביי כיום

עבדתי עד גיל 72 היום אני בפנסיה ועושה חיים עם סבתא.

אין לי כל כך הרבה תחביבים חוץ מכדורסל- יש לי קבוצה ואנחנו משחקים פעמיים בשבוע. כמובן אני ממשיך לתחזק את הבניין שבו אנחנו גרים, דואג לו, מנקה, מתקן דברים, עושה עבודות חשמל, מסדר את הגינות ומטפל בדיירים כמובן הכל בהתנדבות, אני גם מנגן על כל מיני כלים בעיקר על מפוחית.

https://youtube.com/shorts/vqug3O1n_iI?si=Bn-hZ_ne0MawvRkA

בסרטון סבא ארנון כיום מנגן על מפוחית.

הזוית האישית

ליה: היה לי מאוד כיף לשמוע על סיפור החיים של סבא שלי,למדתי המון. דברים שלא חשבתי שבכלל אדע. אני מאוד אוהבת את סבא שלי ונהנתי מאוד מכל התהליך, אני מאחלת לו להמשיך לחיות בכיף ולהיות בריא תמיד ואני מבטיחה להעביר את הסיפורים שלו לדורות הבאים!

ארנון: נהניתי לשתף אותך בקצת מהעבר שלי. הרגשתי שכדאי שתדעי חלק מהעבר שלי מקיבוץ כנרת והשרות בצבא. אני שמח על ההתעניינות בעברי ומאחל לך להיות מחוברת ומודעת לעבר של המשפחה שלך. מאחל לך גם הצלחה בכל וחוויות מרגשות וחשובות בהמשך חייך