מאגר סיפורי מורשת

שמי אור אברג'יל השנה בחרתי במסגרת המעורבות החברתית, לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורה של סבתי, פזית ששון. סבתא מיוחדת החובבת אקסטרים. מאז ילדותי, סבתי נוהגת לקחת אותי להרבה טיולים ורגעי הנאה, הפעם רציתי לשמוע לע שורשי המשפחה, ימי ילדותה ובגרותה.

סבתא פזית מספרת:

סיפור עליית הוריי מחאלב שבסוריה

"להוריי יש סיפור עלייה מרתק שאשמח מאוד שתשמעו ממנו טעימה

אבי (מורדכי) נולד בשנת 1930 בעיר חאלב שבסוריה, הוא היה מבין קבוצות הילדים הראשונות שעלו ארצה מסוריה בשנת 1947. בעזרת המדריכים של קבוצות הנוער הועברו הילדים לבירות שבלבנון ומשם לאחר כמה ימים הובאו לארץ ישראל בעלייה חוקית.

אמי (מרגלית) נולדה בשנת 1932 בעיר חאלב שבסוריה, בתקופה שבה גרה אמי בסוריה זו הייתה תקופה של סכסוכים קשים בין הילדים היהודיים לילדים הסורים.

אח של אמי עלה לארץ בשנת 1942 בעלייה בלתי חוקית ולאחר עליתו הוריה של אמי החליטו שגם תורה של אמי לעלות ארצה. לאחר כמה נסיונות של ״הבחרת״ אמי לישראל, שלא צלחו, הגיע ״המבריח״ באמצע הלילה והחליט שזה הזמן להעביר את אמי את הגבול ישראל ושתעבור לגור עם אחיה. הם יצאו בלילה עם חמור לכיוון ישראל והפעם נסיון ההברחה הצליח. הם עברו את הגבול מסוריה לישראל והגיעו לעיר חיפה, שם גרה משפחה שהייתה מוכרת לאמי מסוריה. בבוקר  למחרת, הגיע אחיה, משה ולקח אותה לתל אביב שם התגוררו כל האחים יחד.

"רק על עצמי לספר ידעתי" – ילדותי

אני פזית ששון, נולדתי בשנת 1962 בבית החולים הקריה שבתל אביב. אחות קטנה לשני אחיי ובת זקונים להורי היקרים מרגלית ומורדכי ידיד ז״ל. נולדתי תינוקת גדולה ויפה במשקל 4.00 ק״ג. אמי מספרת שהייתי תינוקת בכיינית מאוד וכל לילה בשעה 12 בדיוק הייתי מתעוררת וללא כל סיבה בוכה.

בילדותי לא רציתי בכלל ללכת לגן וביקשתי כל הזמן מאמי להשאיר אותי בבית ולא לשלוח אותי לגן, מכיוון שאמי לא עבדה היא הסכימה לכך שלא אלך לגן ורק בגיל חמש הלכתי פעם ראשונה לגן חובה ומאוד נהניתי שם. למדתי שמונה שנים בבית הספר דוד בלוך שבתל אביב ואת לימודי התיכון למדתי בבית הספר רוגוזין במגמה סוציולוגית.

ובכל ימי ילדותי הייתי פעילה בתנועת הנוער השומר הצעיר.

בבגרותי – מקצוע בו בחרתי

בשנת 1982 נישאתי עם רון והתחלתי בחיפוש עבודה במקצוע בו למדתי (מתכנתת). לאחר חיפושים רבים הבנק הבינלאומי הזמין אותי למבחני כניסה לבנק, המבחנים התקיימו בת״א.

בתום המבחן, בדרכי הביתה נכנסתי לבקר את שכנתי שהייתה בזמנו המזכירה של מנהל בנק כללי. התקופה הייתה תקופת מלחמת לבנון ובעודי מדברת עם שכנתי היא מספרת לי כי בבנק זקוקים מאוד למפעילי מחשב מפני שהרבה גברים גויסו לצבא ושאלה אותי אם הייתי מעוניינת לעבוד במקצוע זה. בעודי נשואה טרייה ובלי ניסיון מקצועי נתתי את תשובתי החיובית שאכן אני מוכנה לעבוד במקצוע זה. כעבור יום התקשרו מהבנק והזמינו אותי לראיון עבודה, הסברתי שבלימודי למדתי תכנות, אך אין לי בעיה לעבוד במקצוע אחר/ דומה.

קיבלתי תשובה חיובית וכבר למחרת התחלתי לעבוד כמפעילת מחשב  מקצוע בו המשכתי לעבוד כ-24 שנים.

ברבות הימים לאחר 24 שנות עבודתי בנק הבינלאומי רכש את בנק כללי בו עבדתי ולכן נאלצו לפטר את כל יחידת המחשב. הגורל רצה שאחרי כשנה התקשרו אליי מהבנק הבינלאומי ושאלו אם הייתי מכנה לעבוד בתפקיד סייבר-אבטחת מידע.

הגעתי כמובן לראיון עם המנהל והתקבלתי לעבודה בבנק הבינלאומי עבורי זו סגירת מעגל  – לאחר שבשנת 1982, נבחנתי במבחנים קבלה לבנק הבינלאומי ולאחר 25 שנים התחלתי לעבוד שם עד עצם היום הזה.

שירותי בצבא

בשנת 1980 התגייסתי לצה״ל שרתי בחיל התחזוקה בבסיס בית נבאללה שנמצא ליד שדה התעופה בן גוריון.

שירתי בתפקיד משקית תחזוקה באחריות על כל הרכבים, טנקים, אוטובוסים ועוד… מה שאומר שכל המתרחש בצבא, חיל התחזוקה היה הראשון בכוננות – העברת טנקים למקומות ההתרחשות, העברת חיילים באוטובוסים, או בכלי רכב לאירועים בטחונים.

שירתי כשנתיים עם סיפוק רב מעשייה מעניינת. במהלך השירות למדתי קורס תכנות כעשרה חודשים – זהו מקצוע שעזר לי רבות בהמשך הקריירה המקצועית לאחר שחרורי מהצבא.

כיום אני נשואה באושר לבעלי רון ששון כבר 42 שנים. אנו הורים לארבעת ילדינו הנפלאים: עדי, דנה, גל וליאור וסבתא לחמשת נכדי".

אברג'יל אור: "סבתא שלי היא אוהבת ספורט אתגרי והרפתקאות. עד היום סבתי נוהגת לקחת אותי לטייל ולהינות".

גלגולו של חפץ-

החפץ שבחרתי לספר עליו הוא תרווד.

התרווד הוא כלי מטבח המשמש להפיכת מוצרי טיגון.

תרווד זה נמצא במשפחתנו כ-4 דורות, התרווד עשוי מנחושת אמיתית עתיקת ימים.

קיבלתי את תרווד זה מסבתי שהעבירה לאמי ובקשה ממנה לשמור זאת היטב מפני ערכו היקר.

התרווד כבן 150 שנים. כיום מוצר זה אינו יקר כלל אך מבחנתנו הוא בעל ערך סנטימנטלי מאוד גדול.

היה חשוב מאוד לסבתי להעביר לאמי את תרווד זה שביום מן הימים כמו שזה קרה זה יגיע אליי בת הזקונים ובעתיד אוכל להעביר אותו גם לילדי ועל כך חפץ זה נשמר בתבונה וקפידה בתקווה שיזכה לעוד המון דורות.

תרווד זה נמצא במשפחתנו כארבע דורות, התרווד עשוי מנחושת אמיתית עתיקת ימים

"כשאתה מכבד את חברך – אתה מוסיף כבוד לעצמך" 

זהו ביטוי שסבתא שלי נוהגת להשתמש בו המון, ביטוי זה מדגיש את האופי ההדדי של כבוד בתוך מערכות יחסים, במיוחד חברות. על ידי מתן כבוד לחבר שלך, אתה לא רק מפגין את ההערכה וההתייחסות שלך אליו, אלא אתה גם משקף את עצמך בצורה חיובית. כשאתה מתייחס לחבר שלך בכבוד, זה לא רק מחזק את הקשר שלך ומטפח מערכת יחסים בריאה, אלא גם מציג את הערכים, האופי והיושר שלך. בסופו של דבר, על ידי הערכה וכבוד לחבר שלך, אתה משפר את המוניטין והערך העצמי שלך, שכן כבוד שניתן לאחרים הוא השתקפות של העקרונות וההתנהגות שלך.

הזוית האישית

אור: אני רוצה להגיד שהיה לי העונג להחשף לעומק לסיפורה של סבתא שלי, ממש נהנתי מתיעוד סיפורה. לא לכל ילד במהלך ילדותו יוצא לשמוע כך את  סיפורי העבר של המשפחה ואני ממש נהנתי. אני רוצה לאחל לי ולסבתא שלי שיצא לנו להכין עוד המון עבודות כאלה מרתקותיחד ולזכות לעוד המון זמן איכות יחד.

פזית: נהנתי כל כך לשתף את אור בסיפורי האישי ואני חושבת שעבודות כאלה מלמדות וחשובות, כי כמו שאור אמרה:  "לא יוצא תמיד להיחשף ככה לעומק לסיפורי החיים של דורות אחורה" אני מאחלת לי ולה לצבור עוד המון חוויות כאלה יחד.