מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה לוין, נולדתי ברמת גן כאשר העיר הייתה עדיין קטנה וכולם הכירו את כולם. כשנולדתי הייתי הנכדה הראשונה אחרי שמונה נכדים והשמחה הייתה גדולה, דודתי עמדה במרפסת והכריזה בקולי קולות: "יש בת". גדלתי בסמוך לביתה של סבתי ובני דודיי, הייתה זו ילדות מופלאה ושמחה.

בילדותי

ברבות הימים, כשהגעתי לגיל 6, עברנו לדירה רחוק מהאיזור אך עדיין בעיר רמת גן. במקום מגוריי החדש היו לי חברים רבים ברחוב והיינו משחקים בשעות אחר הצהרים, כמובן שבין השעות שתיים לארבע לא הרעשנו כדי לא להפריע. סיימתי שמונה שנות לימוד בבית ספר "אורה" ברמת גן ולאחר מכן ארבע שנות תיכון, בין הצבא לסיום התיכון הייתה לי חצי שנה בה עבדתי ושיפרתי את השפה האנגלית בבית ספר אמריקאי.

בצבא שירתי בתל השומר ובמהלך שירותי פרצה מלחמת יום הכיפורים שהיתה מאוד אכזרית, במהלכה איבדנו חיילים רבים. בן זוגי, שהיה טייס, נפל בשבי הסורי ושב לאחר שמונה חודשים ארצה. אני נשארתי בבסיס ימים רבים, ישנו על שמיכות על רצפת המשרד. באחד הלילות נעקצתי על ידי עקרב ונלקחתי לבית החולים, שם קיבלתי זריקה ושבתי לבסיס בריאה ושלימה.

בילדותי

לאחר השירות הצבאי עבדתי על מנת לחסוך כסף לנסיעה לאירופה, ואכן הגשמתי את מטרתי וטסתי למספר חודשים עם בן זוגי שהפך בעתיד להיות בעלי וסבו של עמית. כששבתי לארץ עבדתי בבית חולים תל השומר. בשנת 1977 נישאתי לבן זוגי, מולי, בבית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל אביב, הייתה חתונה מאוד שמחה ומרגשת. לאחר החתונה עברנו להתגורר בעיר ראשון לציון. בשנת 1979 נולדה בתי הבכורה, קרן, אמו של עמית. באותה התקופה רכשנו מפעל אריזות. בעקבות הרכישה עברנו לעיר רמת גן, שם נולדה בתי השנייה, טל.

לאחר שש שנים ברמת גן העברנו את מפעל האריזות לכנות ואף משפחתנו העתיקה את עיר מגוריה ליבנה. כשהגענו ליבנה, שעדיין לא הייתה עיר, היה לי קשה במיוחד מאחר והייתי רגילה לעיר תוססת ומוקפת בבני משפחתי, ויבנה באותם הימים היתה רובה חולות, החנויות היו מועטות ועלינו היה לבצע את קניותנו בערים הסמוכות. כמובן שהעיר יבנה התפתחה מאוד מאז, וכיום היא עיר מפותחת ואין צורך להרחיק לערים אחרות.

בשנת 1991, כשפרצה מלחמת המפרץ ילדתי את בני גיא. במהלך המלחמה היה עלינו לחבוש מסכות נגד גזים בהם איימו שכנינו להפגיז אותנו, גם כשיצאנו מהבתים היה עלינו לשאת את המסכות איתנו בכל עת. בתקופת המלחמה אירחנו קרובי משפחה וחברים מרמת גן אשר הופצצה על ידי סאדאם חוסיין ללא רחם… לאחר המלחמה החיים שבו למסלולם והתנהלו  באופן משביע רצון.

מאלבום התמונות

בשנת 2008 נישאה בתי הבכורה קרן ונכדי הבכור הגיח לעולם שנה לאחר מכן לאושרנו הרב. לאחר שנתיים הצטרף למשפחתנו נכדנו השני עמית המהמם.. בשנת 2013 נאלצנו למכור את המוניטין של המפעל בעקבות מצבו הרפואי של בעלי, שלא טמן ידו בצלחת והפך לנציג המעסיקים בבית משפט לעבודה וכן מצא תחביב מהנה ביצירת אותיות מקרטון. לצערנו הרב, בשנת 2017 נפטר בעלי, מולי, והותיר חלל עצום בחיינו.

המשפחה הקטנה שלנו מאוד מגובשת ואוהבת, אנו מטיילים בארץ ואף טיילנו בחו"ל מספר פעמים, בשנה שעברה טסנו לארצות הברית לטיול בר מצווה של אחיו הבכור של עמית, נועם, היינו בטיול משגע בתאילנד ובאתרים נוספים בעולם. עמית ונועם טסים מדי שנה לסקי עם אביהם ונהיו מקצוענים ממש. אני מאוד נהנית לבלות במחיצת נכדיי וילדיי ומאחלת לנו להמשיך להנות, לטייל ולחגוג שמחות בבריאות שלמה של כולנו.

עם המשפחה המורחבת

הזוית האישית

שמחתי להשתתף במיזם המבורך הזה שנתן לי זמן איכות עם עמית. כל הכבוד להוגה הרעיון.

סבתא ליאורה ועמית בסרטון קצר על תכנית הקשר הרב דורי