מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה מאירי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי איתמר. יחד אנו מתעדים סיפור משפחתי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית. סיפורי יעסוק בסבא רבא דוד ז"ל (אבא של סבי משה מאירי).

ראשית הדרך בפולין

סבא רבא דוד נולד בעיירה שרפץ שבפולין בתאריך 4 באוקטובר 1921. שרפץ, עיירה השוכנת כ-125 ק"מ צפונית מערבית לוורשה, הייתה בעבר מקום מגוריהם של יהודים רבים. בראשית המאה ה-19, היוו היהודים רוב בעיירה, אך ערב מלחמת העולם השנייה מספרם ירד לכ-3,000 נפש.

היה הייתה

היה הייתה קהילת שרפץ. היא הייתה עיר בין ערים, קהילה בין קהילות. ואיננה עוד. כאשר אינן עוד מאות קהילות יהודיות בפולין. כאשר אינם עוד שישה מיליונים מאחינו ומאחיותינו שניספו בשואה האיומה.

היא עלתה בדם ואש לשמים… אך היא חיה בליבנו ותהיה בזיכרון הדורות. לא שכחנו ולא נשכח ולא ניתן לשכוח! אל דמי לנו! ואל דמי לעולם.

לזכרם הקדוש:

על שרפץ עיירתי,

על שרפץ עיר מולדתי,

אשא קינה ונהי:

על יהודיה כי אינם.

על חורבנם ואבדנם.

אללי אללי לי.

שמו שמים ורגזי ארץ,

על השואה והפרץ,

שאותו טמא, השרץ, בזמנו פרץ פרץ.

.וגם על יהודי שרפץ,

הביא כליון וקרץ.

לזכרם הקדוש,

אקדיש זכרונותי,

אתפלל "קדיש" ואקדיש תפילותי.

י.מ סדרוני, מתוך ספר זיכרון קהילת שרפץ (הוצאת הארגונים של יוצאי שרפץ), ת"א, 1959.

סבא רבא מתגייס לצבא אנדרס

עם הגיעו לגיל גיוס, גוייס סבא רבא לצבא הפולני לגדוד הפרשים. הוא השתתף במלחמת העולם השנייה כחייל בחזית הרוסית, נפל בשבי הרוסי והיה בסיביר עד שנת 1942.

בתקופה זו הוקם בברית המועצות צבא פולני בראשותו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. יחסם של מפקדי היחידות בצבא אנדרס כלפי היהודים היה בדרך כלל עוין, ובכל זאת שירתו בצבא זה 4000 יהודים, ביניהם סבא רבא דוד יוסף. בסוף 1942 הגיעו חיילי צבא אנדרס לארץ ישראל דרך טהרן.

ילדי טהרן" ו"צבא אנדרס"

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחו יהודים מפולין, עם משפחותיהם, אל מזרח פולין, שנכבשה על ידי "הצבא האדום", בהתאם ל"הסכם ריבנטרופ-מולוטוב". ב-22 ביוני 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, הם המשיכו לנדוד מזרחה לתוככי הארץ, לסיביר והרפובליקות האסיאתיות.

ב- 14.8.1941- נחתם "הסכם סטלין – שיקורסקי", בין ממשלת פולין הגולה בבריטניה לבין ממשלת ברית המועצות, בו נקראו פליטים פולניים, שנקלעו לשטחה של ברית המועצות, להצטרף לצבא הפולני, ולהילחם לצד בעלות הברית. לכוח זה, בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס, שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס", נספחו קצינים וחיילים פולניים, ששוחררו ממאסרם בגולאגים בסיביר וקזחסטן. אלפי יהודים הצטרפו אליו, כמוצא להשתחרר ממחנות הכפייה ולעזוב את ברית המועצות. ההסכם איפשר לאזרחי פולין לשעבר, לעבור לפרס, שהייתה תחת השפעה בריטית, ומשם לעיראק ולארץ ישראל, שם גיבש ואימן אנדרס את צבאו, שמנה כ-70,000 חיילים מהם 4225 יהודים.

3,085 חיילים יהודים, ערקו ועלו לארץ ישראל כעולים בלתי חוקיים וביניהם מנחם בגין, דוד עזריאלי ועוד. כ-2,000 הצטרפו לצבא הבריטי, ובהמשך לבריגדה היהודית, והאחרים, למשטרת הישובים העבריים ולארגוני המחתרות בארץ. למרות זאת, "התעלם" הגנרל אנדרס מהתופעה והמשיך עם צבאו לעבר איטליה, שם השתתף בקרבות על "מונטה קאסינו" (בהם נפלו 420 לוחמים מהם 28 יהודים) ובהמשך, לשחרור אנקונה ובולוניה (שם נפלו 20 יהודים). לאחר המלחמה, הגנרל אנדרס הודה כי "היהודים לחמו בהקרבה רבה בשדות הקרב  והצטיינו אף בשרתם בתפקידים אחרים".

כ-30,000 אזרחים, וביניהן משפחותיהם של מאות מהחיילים היהודים, הצטרפו לצבא במסעו. איתם היו מאות ילדים בלי הורים. הילדים הועברו במכוניות ורכבות לעיר הנמל קרסנובודסק לחופי הים הכספי, ומשם דרך הים, לפהלבי בפרס.  משם, אחרי שהות קצרה בתנאים קשים במיוחד, הועברו הילדים לטהרן, שם שוכנו באוהלים, בצפיפות רבה ובתנאי סניטציה גרועים.

כאן נכנסה לנושא הסוכנות היהודית, אשר שיגרה למקום שליחים והקימה מחנה לילדים, בו ריכזה אותם והכינה את עלייתם לארץ ישראל. בתחילת ינואר 1943 לאחר מאמצים מדיניים רבים, העניקו הבריטים לילדים רישיונות עלייה לארץ. 1,230 נפשות, מהן 369 מבוגרים ו-861 ילדים (מהם – 719 בלי הורים, ו- 142 עם הורה אחד או שניים), יצאו מאיראן לקראצ'י שבהודו (היום פקיסטאן) ומשם, דרך האוקיאנוס ההודי למצרים.

(מתוך אתר האינטרנט של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, ע"ש הנשיא חיים הרצוג).

ציוני דרך בארץ ישראל

שינוי שם המשפחה

לאחר שעלה לארץ ישראל, שינה את שמו מיוסף דוד ישעיביץ' לדוד מאירי. לאביו קראו מאיר ישראל, שם המשפחה מאירי לקוח משמו של אביו "מאיר".

פנקס זיהוי של סבא רבא

סבא רבא במפגש של יוצאי שרפץ בישראל

סיפור על מעשה גבורה

בשנת 1948 שימש כנהג תובלה בצבא, באחת מנסיעותיו עם המשאית העמוסה באספקה לחיילים בדרום. בדרך תקף אותו מטוס מצרי, כדי שהמשאית תיסע לאט, כיוון את ההילוכים להילוך ראשון ויצא מהמשאית. זחל מתחת למשאית לאורך הדרך עד שהמטוס נעלם.

סבא רבא מקים משפחה בישראל

באחת מנסיעותיו כנהג תובלה, נסע עם המשאית לעיר חיפה, שם עצר למנוחה ונכנס לחנות לקנות דבר מה.  בחנות פגש ילדה כבת 12. שאל אותה מה היא רוצה לקנות, אמרה לו: "ממתק". דודה שושנה (דודתה של הילדה מצד אם), נתנה לה כמה פרוטות לקניית ממתק, לה ולבן של שושנה. סבא רבא שאל אותה שאלות, והיא ענתה לו בלי להסס ששמה רינה. הוא שילם עבור הממתק. היא סיפרה לו שהיא גרה אצל דודה שושנה, אחות של אמה (מרים – סבתא רבתא שהייתה גרושה באותה עת).

כשחזרה הילדה לבית דודתה, סיפרה כי את הממתק קנה לה "האיש עם הידיים הגדולות". הילדה ביקשה מדודתה להזמין את האיש לביתה, שם הייתה גם אמה מרים. סבא רבא סיפר להם שהוא עובד בחברה שנקראת "נתיב". לאחר הפגישה בבית דודה שושנה, המשיכו דוד ומרים להפגש עד שהתחתנו.

לאחר החתונה, התגוררו השניים ברחוב דגל ראובן בפתח תקוה בשכונת כפר גנים, אשר באותה עת הייתה אזור של פרדסים, מטעי זיתים, ללא כבישים ושבילי חול. בהמשך, עברו להתגורר ברחוב נחלת צבי בפתח תקוה, בשכנות למאפיית "חפץ" שבמשך השבוע אפה לחמים. תנור המאפיה הובער על ידי עצים וריח המאפייה עלה באפם כל הזמן. אנשים שגרו באזור היו מביאים ביום שישי אחר הצהרים את החמין למאפייה של "חפץ" ובשבת בצהרים היו באים לקחת אותו.

הבית שבו התגוררו היה עשוי לבנים של בוץ וקש, וגג רעפים. בבית היו שני חדרים, מטבחון ומרפסת סגורה. לא היה חשמל, והאירו את הבית בעזרת עששית נפט או "לוקס". השירותים היו מחוץ לבית בחצר. את המים למקלחת היו מחממים בפרימוס. בקיץ היו מתרחצים במים קרים. סבי משה מספר שסבתא רבתא מרים לא הייתה מוותרת לו על מקלחת בכל מזג אויר.

סבא רבא אימץ את שתי בנותיה של מרים: רינה ותמרה, לאחר שאביהן נהרג במלחמת השחרור. למרים ודוד נולדו שני בנים: סבי, משה מאירי ואחיו, מאיר.

סגירת מעגל – טיול שורשים לפולין/יולי 2014

בשנת 2014 נסעו סבי וסבתי, יחד עם אחיו של סבי ואשתו לטיול שורשים בפולין, שם ביקרו, בין השאר בעיירה שרפץ.

במסגרת טיול השורשים

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אלחריזי בתל אביב, התשפ"ד 2024, בהנחיית המורה המובילה אתי מונוביץ'.