מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר טביבי, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, מנחם פוסק. סבי סיפר לי על משפחתו, ילדותו ובגרותו ואת סיפורו תיעדתי.

סבא מנחם מספר

מורשתי המשפחתית: אבא שלי הגיע מצ'כוסלובקיה ואימא שלי מפולין. המשפחה גרה בסלובקיה במשך מאות שנים.

אני נולדתי בשנת 1940 בתל אביב. בבית בו גרנו בתל אביב, גרו יחד שלום משפחות. אחת עם שני ילדים ואחת עם שלושה ילדים והמשפחה השלישית – אנחנו: סבתא הורי ואני (בן יחיד). 13 אנשים גרו בבית אחד משלוש משפחות. סבתא שלי גרה ממש ליד.

בילינו את ילדותנו בעמק עיזרא, שהיום נקראת שכונת "ידידה פרנקל" על שם הרב הראשי יצחק ידידיה פרנקל בתל אביב. אני זוכר את עליית התורה שלי בבית הכנסת פועלי צדק ואת חגיגת ה"בר המצווה" המיוחדת שהייתה לי, עם תלושים לרכישת מצרכים.

מימי ילדותי בתל אביב, אני זוכר אני זוכר את הבילויים הרבים בים, את המשחקים בחצר השכונה עם חברים ובני דודים, וערבי רמי ו"בלדור" (גולות).

בצעירותי

זיכרונות

אימא שלי נפטרה בשנת 1958, כשהייתי בן 18. התגייסתי לצבא ושירתי ביחידת חימוש, שם אימנתי אצל מנחם קורמן, שחקן נבחרת ישראל ומורה להתעמלות. אבא שלי היה חובש במלחמת השחרור, ואני עבדתי כחשמלאי רקם (רכב רקם).

שיחקתי כדורסל במכבי תל אביב גם בנערים, גם בנוער וגם בבוגרים – אני זוכר שלא היה מגרש כדורגל כפי שיש היום ושיחקנו בחוץ. הייתי חובב סרטים מושבע. אני זוכר את הסרטים שהלכתי לראות, בשני שקלים, זה היה בבית קולנוע פתוח בקיץ, אני זוכר את הכתוביות שהוקרנו לצד הסרט על נייר, הן הופעלו ידנית והיה הצורך לצעוק לאיש שתפעל (למי שמזיז את הכתוביות): "נרדמת"!!, כשהוא היה נרדם.

בשנת 1964 נסעתי לניו יורק ללימודים, זו הייתה חוויה מטורפת לגמרי!

התחתנתי בשנת 1970, גרנו תחילה בשכונת יד אליהו בתל אביב, עברנו אחר כך לרמת השרון, ואז בשנת 1987 עברנו לרעננה. במהלך השנים נולדו שלושת ילדיי בשנים: 1974, 1978 ו-1987.

סבא שלי תמיד הדגיש את חשיבות העבודה, "תעבוד כמה שאתה יכול".

הזוית האישית

סבא מנחם: אני בן 82, עדיין עובד, ונהנה מחיים מלאים בחוויות, משפחה וחברים.