מאגר סיפורי מורשת

סבתא מירי גינת מספרת לנכד זאב

הורי חיה וזאב רוכמן, ניצולי שואה, נולדו בעיר לומז'ה בפולין. הם ברחו במהלך מלחמת העולם השנייה מפולין ליערות, לרוסיה, והגיעו לאיטליה שם עלו על האונייה "מולדת" בשנת 1946. מכיוון שהצבא הבריטי ששלט בארץ ישראל לא נתן להם לעלות לארץ, הם נשלחו לקפריסין. בקפריסין נולד אחי הבכור ובאפריל 1948 עלו לארץ. בארץ נולדה אחותי האמצעית.

 סבתא חיה וסבא זאב ברוסיה

אני ומשפחתי חיינו ברמת-גן בשכונת נווה-יהושע שכונה שבה היו הרבה ניצולי שואה. למדתי בבית-ספר ארנון מכיתה א'-ח', ובתיכון בבליך.

בילדותי השכנים היו כמו משפחה אחת גדולה, עם דלתות פתוחות ואירוח קבוע אחד אצל השני. היו לי הרבה חברים ברחוב ובשכונה, שיחקנו רוב הזמן ברחוב מגוון משחקים.

כשהייתי ילדה, הייתי בתנועת נוער צופי רמת-חן יצאנו לטיולים ורקדנו ריקודי עם. היינו קבוצת חברים מהיסודי, וביחד היינו עושים מסיבות ורקדנו ריקודים סלוניים, טוויסט, סלואו ודיסקו. הפסקתי ללכת לצופים מכיוון שאמרו שמי שרוקד ריקודים סלוניים, לא יכול להישאר בצופים.

בתיכון בליך לא אהבתי ללמוד, כי כל הזמן דיברו על הישגים וציונים, אבל הייתי ספורטאית טובה והייתי בנבחרת בית-הספר בקפיצה לגובה, ריצה 60 מטר, וכדורסל.

בחופש הגדול במקום ללכת למסיבה, החלטנו אני וחברתי רוחה גואטה ללכת לאכול גלידה במונטנה. לגלידה הגיעו גם שלושה גברים ושתי בנות שהיו מבוגרים מאיתנו, ומכיוון שלא היה מקום לשבת, ביקשו להצטרף אלינו לשולחן. אחד מהם היה סבא שלום. ככה הכרנו. שלום היה בן 21 ואני בת 17.

שלום היה בא לקחת אותי מבית ספר עם אוטו מהעבודה שבה הוא עבד. בכיתה יב' עזבתי את תיכון בליך ועברתי ללמוד במשלב ולעשות בגרות.

בתאריך ה-16.06.1975 התחתנו באולמי "הדר" בגבעתיים. החתונה הייתה מאוד מיוחדת, מכיוון שזאת הייתה חתונה כפולה גם אחותי יונה נישאה למייק דסאו באותו ערב.

אחרי החתונה עבדתי במשטרת רמת-גן באפסנאות במשך כשנה וחצי וגרנו אצל ההורים שלי. רוית הבת הבכורה נולדה בשנת 1976 ואחר כך עברנו לגור בערד. למדתי בסמינר קיי בבאר שבע, חינוך לגיל הרך. בשנת הלימודים האחרונה, 1981, נולד עידן.

אחרי שבע שנים בערד חזרנו למרכז ועברנו לגור בהוד השרון.

משפחת גינת בהרכב מלא ברודוס

הזוית האישית

זאב: למדתי מלאאאאא על סבא וסבתא והיה כיף.

סבתא מירי: נהנתי לבלות עם הנכד האהוב שלי בבית הספר שלו.

סבא שלום: היה לי כיף לשתף את ילדותי עם זאביק.