מאגר סיפורי מורשת

הסבא הרב פנחס רויטמן מספר לנכדו לוי יצחק.

הרב פנחס רויטמן נולד בשנת תשי"ז (1957) בירושלים, ישראל, מקום מגוריו הוא ברחובות. בעיסוקו הוא שליח הרבי בשדה החינוך.

קבלת הפנים – ריסוס בחומרי הדברה

"אמא שלי עלתה מעיראק ואבא מרומניה," פותח סבא, "ויש להם סיפורים מעניינים שעיצבו את דרכי בחיים ונתנו להם משמעות רבה."

זה היה בחג הפסח שחל בשבת, בערך בשנת תשי"ב (1952). השלטונות העיראקים הגיעו לאמא והציבו לה אולטימטום: 'או שאתם עוזבים עכשיו את המדינה, או לעולם לא.'

הם לבשו על גופם מספר רב של בגדים, כי אסור היה להם לקחת שום חפץ או לבוש שלא על הגוף. כך יצאו מהעיר מוסול אל עיר הבירה בגדד, שם קיבלו היתר יציאה. אבא שלי מאוד לא רצה לנסוע בשבת, אבל הרב הכריע ופסק: 'עכשיו אתה יוצא!' הם הניחו שתי אבנים על הבית ויצאו לדרך.

כשהגענו לארץ, ריססו אותנו בחומר הדברה מחשש להתפרצות של מחלות. בתחילה לקחו אותנו לגור בטירת הכרמל."

כך שרדו ראשי המשפחה

"יש עוד סיפור ממש מעניין שקשור לסבא של אשתי, הרב יהושע שרבני. הוא היה תלמיד של ה'בן איש חי' בעיראק. הצדיק המקובל ליווה את סבא, צייד אותו בכמה מטבעות לדרך, ונתן לו תמרים כדי לשרוד את הדרך בהצלחה.

אבא שלי, ר' יצחק, עלה מרומניה לאחר השואה האיומה. האבא והסבא היו בגטו. הסבא שלי, ר' אשר, עבד לפרנסתו כחייט ותפר בגדים לאנשים חשובים מהמעמד הגבוה. הנאצים ימ"ש ששמעו על טיב עבודתו, חיפשו אחריו ולקחו אותו לתפור חליפות לבעלי תפקידים בכירים בצבא הנאצי. כך הוא ניצל מהתופת בחסדי ה'."

הבר מצווה והמעבר לראשון לציון

"לפני הבר מצווה שלי גרנו בבאר יעקב. היה שם בית כנסת, אבל התפללו בו בשעות אחרות. לכן, ביום הבר מצווה נסענו ברכב במשך חצי שעה ויותר לבית הכנסת המרכזי בראשון לציון.

את ה'מאמר' לא למדתי, כי לא הייתי חב"דניק באותה תקופה. בחור ישיבה לימד אותי את קריאת התורה וההפטרה."

התחלה בשדה החינוך והפנייה לחסידות חב"ד

"בגיל 18 למדתי בישיבת 'הכותל', ולאחר מכן המשכתי בלימודי הוראה. הייתי מחנך כיתה, ובמקביל לימדתי חשבון ועברית. היו לא מעט מקרים שעזרתי, ב"ה, לתלמידים למצוא את עצמם בדרך של נועם ואהבת ישראל.

בשנת תשמ"ו הגענו להתגורר בעיר רחובות. ביקשתי אז מה' שייתן לי סימן משמיים שאזכה להיות חסיד חב"ד. ואכן, השתתפנו אז בהגרלה על כרטיס טיסה לרבי, וב"ה זכינו! הסימן התקבל. החלטנו לנסוע – אני ואשתי, חמותי ושני הילדים.

כשהגענו ל־770 חיכינו שהרבי יצא לתפילה, ואז ראינו לראשונה את פניו הקדושות של הרבי. בדרכו לתפילה הניח הרבי את ידו הקדושה על המזוזה. אשתי התרגשה וקראה בקול: 'הרבי, הרבי, הרבי!' הרבי חייך ונופף בידו לשלום שלוש פעמים…"

יציאה למלחמה בריקוד שמח

"כשסבא שלי מדבר על אחיו זאב אלישיב ז"ל, שנהרג במלחמת 'שלום הגליל', הוא מתכנס מעט ובקול נרגש הוא משחזר: 'המפגש האחרון עם אחי היה ליד עפולה. הוא היה מפקד טנק ובדק את הציוד הצבאי שלו שוב ושוב. כשנפגשנו אמרתי לו: 'קח חלק מהאוכל שלי,' אבל הוא ענה לי: 'אל תדאג, אחי היקר, אסתדר. שמור את זה לעצמך.'

ואז אני אומר לו שכתוב 'אל ייפרד מחברו אלא מתוך דבר הלכה'. בתגובה הקריא לי אחי את הרמב"ם בהלכות מלחמה, על כך שלא צריך לפחד בזמן המערכה, ואז הוא החל לרקוד בשמחה רבה…'

זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו. אחי נהרג מפגיעת פגז בטנק שלו, בדרך לסולטן יעקב. מאוחר יותר התברר לי שזמן קצר לאחר שנהרג, עברתי בסמוך לטנק שלו שנפגע.

מפקדיו של אחי מספרים עליו שהצטיין במאור פנים, בדבקות ובשלמות המטרה שאליה נשלח להילחם. ה' ייקום דמו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים'."

דף לזכרו של סמל זאב רויטמן ז"ל

הזוית האישית

הנכד לוי יצחק רויטמן תיעד את סיפורו של הסבא הרב פנחס רויטמן בביה"ס אהלי מנחם חב"ד בנים, ביתר עילית, התשפ"ד 2024.