מאגר סיפורי מורשת

שמי עופר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפור מחייה של סבתי, דליה יעקב, ומנציח אותו במאגר המורשת של התכנית. אלו בעיקר סיפורים מנעוריהם של סבא ויקטור (ויקי) וסבתא דיליה מצד אבי.

"שנינו היינו תלמידים בתיכון מיוחד למוזיקה בקלוז'-נאפוקה, עיר תרבותית חשובה ויפה ברומניה (טרנסילבניה). היינו תלמידים באותה כיתה מגיל 15, אבל החברות בינינו התחילה שנתיים לאחר מכן. היינו בלתי נפרדים בבית הספר, בטיולים, במסיבות עם חברים אחרים. אחרי גיל 18 למדנו יחד גם בהמשך, באקדמיה למוזיקה באותה עיר. לאחר שסיימנו את לימודינו בקולג', עברנו לעיר אחרת, טרגו מורש, 100 ק"מ משם. שם התחלנו שנינו לעבוד כמורים לכינור בתיכון לאמנות ובמקביל לנגן בתזמורת הפילהרמונית. בשנת 1977 התחתנו, בשנת 1982 נולד רון אנדריי, אביהם של עופר ועמית, ובשנת 1983 נולדה דנה אנקה, דודתם.

בשנת 1985 עליתי לישראל, שם המשכנו לעבוד ככנרים בתזמורת הסימפונית בחיפה ובמקביל כמורים לכינור בקונסרבטוריון. למרות שההסתגלות הייתה קשה, ולמרות שאנחנו עומדים בפני בעיות גדולות, השתלבנו בחברה הישראלית בשמחה ובמסירות. חינכנו את ילדינו ברוח הפטריוטיות והחובה למדינה שאימצה אותנו ושאותה אנו אוהבים. גם רון וגם דנה שירתו בצבא כלוחמים ועכשיו במצב הנוכחי, רון היה מגוייס כבר שלושה חודשים כרופא בעזה.

אספר על חג מיוחד, אופייני לרומניה, אותו ניתן למצוא רק בבולגריה, מקדוניה ואלבניה. מדובר על 1 במרץ. זה נחשב היום שבו מופיעים הסימנים הראשונים של האביב, השלג נמס, הכל נולד מחדש, הפרחים הראשונים (טיפות שלג) מופיעים, הם לבנים וקטנים, רכים שמנקבים את השלג. במקביל הופיעו כינורות, פרחים קטנים עדינים אחרים, עם ריח נחמד מאוד. בתאריך זה נותנים במתנה "Martzishor" – "מרצישור", צלמיות קטנות המסמלות אהבה בצורת לב או המסמלות מזל בצורת תלתן בעל ארבעה עלים, ארובה או אחרות שונות: ציפורים, פרפרים, פרחים או דמויות חמודות אחרות. הן נקשרו לחוט עדין קלוע אדום לבן. ילדים בדרך כלל קיבלו אותו במתנה מהוריהם או שהם גם נתנו אותו לאמותיהם. הכי מרגש היה כשנער נתן כזה Martzsihor  לנערה שהוא חיבב. המנהג היה ללבוש אותה בתלייה על החזה או קשור על פרק כף היד במשך כל חודש מרץ."

כל שנה עד העלייה לישראל, סבתא דליה קיבלה גם מסבא ויקי Martzishor של אהבה יחד עם זר פרחי אביב. סבתא מספרת: "כאן בישראל לא חוגגים את 1 במרץ. למרות שהתרגלנו אחרי 39 שנות החיים כאן, עדיין יש לנו את הנוסטלגיה ואת התרגשות של היום הזה של אופטימיות, יום של הרגשת הטבע שנולד מחדש אחרי חורף קשה, יום של שמחה ושל אהבה. ביחד עם עוד מזכרות שונות, מכתבים, ברכות, תמונות, אנחנו שומרים בקופסא כמה כאלה "מרצישור" שויקי (סבא) נתן לדליה (סבתא) במשך כל השנים במהלכן הם חיו ברומניה.

היום אנחנו בפנסיה, מבקרים את הנכדים שלנו, גרים באור עקיבא בדירה חדשה שאנחנו נהנים ממנה מאוד.

הזוית האישית

עופר הנכד המתעד: היה מאוד מעניין להכין את הסיפור עם סבא וסבתא, ואני מקווה שנעשה את זה עוד פעם בעתיד.

סבתא דליה וסבא ויקי: אנחנו שמחים שהייתה לנו הזדמנות לספר לעופר, הנכד החמוד והיקר שלנו, קצת מהחיים שלנו, קצת, ממש קצת מהרגשות ומההרגלים, מההיסטוריה של אהבתנו. אנחנו מאוד מעריכים את היוזמה של בית הספר בתכנית זו. המון תודות לרויטל, שהובילה עם הרבה מסירות ואהבה את התוכנית. אנו מקווים שיהיו לנו עוד הזדמנויות במשפחה להשלים את הסיפורים של הדור שלנו (הסבים מצד אבא).