מאגר סיפורי מורשת

שמי אולי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דניאל (דני) גולדשטיין. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

הבריחה מהקומוניסטים

שמי דניאל גולדשטיין. נולדתי ב-1946 בצ'כוסלובקיה, בעיר פראג. בשנת 1949, אחרי שאבא שלי ישב בבית הסוהר על ידי הקומוניסטים באשמת ריגול תעשייתי, ברחנו מצ'כוסלובקיה ברכבת עד לאיטליה ומשם עלינו לאונייה שהביאה אותנו לנמל חיפה. בן דוד של אבי חיכה לנו בנמל, ומיד עברנו לגור בקיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן.

הילדות בקיבוץ והדרך מהחום בבית שאן להמצאת הטפטפות

בקיבוץ גרנו במשך 16 שנים. בזמנו היו בתי ילדים, והיינו ביחד 22 ילדים. גדלנו יחד מפעוטון ועד כיתה י"ב. החיים בקיבוץ היו טובים ומעניינים למרות החום הקיצוני. מאחר ובקיץ היה כל כך חם, ואפילו המאוורר בקושי קירר, בן דוד של אבי המציא מכשיר הנקרא טפטפת. הטפטפת הייתה עשויה מרשת ברזל וברווחים בין שתי רשתות ברזל הוא שם נסורת מהנגרייה וצינור דק עם חורים קטנים שטפטפו מים על הנסורת. כשהייתה רוח, הטפטפת הכניסה רוח קרירה לחדר וזה איך שהסתדרנו.

בילדותי ביליתי את זמני עם חברים מבית הילדים וכל הזמן ביליתי את זמני מחוץ לבית. המשחקים שנהננו לשחק היו לפי עונות. כשהייתי בגיל 12-13 הייתי הולך לתנועת הנוער העובד והלומד. ברוב החגים היינו יוצאים לטיולים בטבע. בשביל שנהיה מוכנים לטיול היינו צריכים להכין סנדות על ידי קשירות עם חבלים.

המעבר לעיר הגדולה

בכיתה י"א, בתחילת בגרותי, עזבתי את כפר רופין. הוריי עברו קודם לגור במגדל העמק, ואני עברתי ללמוד בחיפה, בבית ספר מקצועי לכימיה עירוני ה'. שם למדתי שנתיים, ומשם התגייסתי לצבא.

השירות הצבאי והחיים המקצועיים

מאחר ולמדתי בבית ספר מקצועי לכימיה לא שאלו אותי לאן ארצה ללכת בצבא אלא החליטו בשבילי. ביקשו ממני לראות את הרקע הביטחוני שלי ושל משפחתי כדי לבדוק אם הייתי מרגל בשביל הרוסים. משם נשלחתי לשרת בכור בדימונה, שם עברתי קורסים והתפקיד המקצועי שלי היה פקח קרינה.

מאחר ולמדתי כימיה, הלכתי לעבוד במפעל לתרופות ברמת גן ונתניה. אבל הבעיה הייתה שהייתי אלרגי לאחד מהמרכיבים של אחת מהתרופות. מהמפעל לתרופות עברתי לעבוד עם גיסי בחיפה בניהול מכירות.

המשפחה שהקמתי עם עליזה וחיי כיום

את אשתי הכרתי בצבא. עבדנו יחד בכור ואחרי שנתיים התחתנו. אחרי זמן מה נולדו לנו שלושה ילדים ועברנו לגור בחיפה. אחרי שיצאתי לגמלאות עבדתי שבע שנים בחברה לניהול פרויקטים בתחום תשתיות. כיום, אני מתנדב בעמותה של ניצולי שואה ומלמד אותם שימוש בטכנולוגיה.

הזוית האישית

סבא דני: הבילוי המשותף עם אולי, שהקשיב בעניין רב לסיפורי הילדות שלי, היה מרגש ומשמעותי מאוד עבורי. יש לי מספר נכדים ולרוב אני לא נפגש עם כל אחד מהם בנפרד. אולי שאל שאלות והתעניין מאוד.

אולי הנכד המתעד: עבורי היה מרגש לשבת עם סבא דני ולשמוע על הילדות שלו, העלייה לארץ, השתתפות במלחמות וחייו בקיבוץ. אני לא מכיר את האפשרות של לגור יחד 22 ילדים, בדיוק הפוך, אני רגיל לישון לבד בחדר ולהיות עם המשפחה שלי כל היום ולכן זה היה חדש עבורי.