מאגר סיפורי מורשת

שמי גילי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, נפתלי מנהיים. במסגרת התכנית אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית. זהו סיפורו של סבא שלי, נפתלי מנהיים:

"נולדתי בפולין, בעיר לודז' ב-19 בנובמבר 1947, לסופיה ואברהם מנהיים. אני נקרא על שם סבי (מצד האבא) שנרצח בשואה. הוריי נולדו בפולין, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הם ברחו כל אחד בנפרד לברית המועצות ושם ניצלו. אחרי המלחמה חזרו לפולין לעיר לודז' ושם נפגשו לראשונה, התחתנו, ושנה מאוחר יותר אני נולדתי. גרנו בלודז' בחדר אחד יחד עם אחי, שאול, שנולד שמונה שנים אחרי. בילדותי ובנעוריי שיחקתי הרבה דמקה וארץ עיר. למדתי בבית ספר פולני. בכיתה ג' החלו בכיתה שיעורי דת עם כומר. אני וילדה יהודייה נוספת שלמדנו בכיתה היינו משוחררים משיעורי הדת. יום אחד כאשר מחנכת הכיתה החלה לחלק הזמנות לאספת הורים עם הכומר, תלמידי הכיתה קמו וצעקו "יהודים החוצה!" נעלבתי מאוד, הלכתי הביתה ולא הסכמתי לחזור ללמוד בבית הספר הזה ועברתי ללמוד בבית ספר יהודי שהיה רחוק מביתנו. שנה מאוחר יותר, עלינו ארצה. הוריי הסבירו לי שהם קיבלו את ההחלטה לעלות לארץ לאחר האירוע בכיתה שנתן להם תחושה שאין ליהודים מקום בפולין, בגלל האנטישמיות שקיימת אפילו בקרב הילדים. עלינו ארצה ברכבת עד נאפולי שבאיטליה, ומשם באונייה "תאודור הרצל" לחיפה. הגענו לארץ ב-2 ביולי 1959. עם הגעתנו לארץ, הסיעו אותנו למעברה באור עקיבא, שם התחלתי ללמוד בכיתה ו'. כיוון שאבא שלי מצא עבודה בתל אביב, עברנו מאור עקיבא לנווה עמל בהרצליה והמשכתי לימודיי בבית הספר גורדון שבהרצליה.

בשנים הראשונות שלי בארץ התקשיתי מאוד בלימוד השפה, כיוון שבבית ועם חברים המשכתי לדבר פולנית. עם סיום כיתה ח' עברתי ללמוד בתיכון העירוני (מאוחר יותר הוא קיבל את השם "הריאשונים") ושם סיימתי לימודים בכיתה ריאלית. אחרי התיכון התקבלתי ל"עתודה אקדמית" ולמדתי כימיה באוניברסיטת תל אביב. עם תום הלימודים, התגייסתי לצה"ל. בצבא הייתי תחילה מ"כ בבה"ד 4. מאוחר יותר שימשתי כמש"ק חינוך וכקצין חינוך של הבסיס. בסוף השירות הצבאי התחלתי ללמד כימיה ומתמטיקה בתיכון בו למדתי (תיכון הראשונים בהרצליה). בתום תשע שנים בהם מילאתי תפקידים כמחנך, כמורה וכסגן מנהל, התקבלתי כמנהל תיכון בפרדס כץ שבבני ברק. חמש שנים ניהלתי את התיכון ואז חזרתי לתיכון הראשונים, אבל הפעם כמנהל. שימשתי בתפקיד זה 22 שנה. בגיל 61 החלטתי לפרוש לפנסיה. בארבע עשרה השנים הראשונות לאחר פרישתי, פעלתי בהתנדבות בתחומים רבים: הוראת מתמטיקה לתלמידים חולים, כנציג ציבור בוועדות עירוניות, כמנהל מכללת גמלאים עירונית, וכמרכז משלחות עירוניות לפולין.

המשפחה שלי

את אורה, פגשתי בעת שירותי הצבאי בבה"ד 4. שנה אחרי השירות הצבאי, התחתנו. החתונה נערכה חמישה ימים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. לאור מועד החתונה (1.10.1973) לא גוייסתי למילואים ועם פרוץ המלחמה לא נכחתי על גדות תעלת סואץ וכך ניצלו חיי. בקיץ נולדה בתנו הבכורה חגית, ארבע וחצי שנים מאוחר יותר נולדה רונית, וארבע וחצי שנים מאוחר יותר נולדה הלה, אימא של גילי. היום יש לי שמונה נכדים, נכון לעכשיו, הגדולה שבהם בשירות צבאי והקטן בכיתה א'.

תחביב מגיל צעיר

אני אוסף בולים מכל העולם ומארגן אותם באלבומים לפי מדינות או נושאים. כיום יש לי אלפי בולים באלבומים ואלפים רבים בתפזורת. לשמחתי, אחד מנכדיי מתעניין בנושא ומקווה כי ימשיך לעסוק בכך.

מנהגי היום

אני מארגן מפגשים משפחתיים לעיתים קרובות בימי שישי בערב כשכל המשפחה מתכנסת. מנהג נוסף הוא מאז פרישתי לגמלאות, לעשות ספורט ולהתאמן עם מדריך פעמיים בשבוע. מנהג נוסף הוא קיום קשרים עם חברים בארץ ובחו"ל, בעיקר בפולין וגרמניה.

הזוית האישית

הנכדה גילי: מאוד נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולשמוע את הסיפורים של סבא שלי, אני חושבת שזה מאוד קירב בינינו ואני מאחלת לו שיהיה תמיד בריא ושימשיך לבשל שניצלים טעימים.

סבא נפתלי: גם אני נהניתי מאוד מהמפגשים ומהאפשרות לספר את סיפור חיי באופן מסודר ולא מקוטע. גיליתי מחדש שאת מתעניינת בהיסטוריה המשפחתית ומוכנה לשמוע את הדברים ואף מתייחסת אליהם בהערותייך.