מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי נסים, נולדתי בעיראק ב-16 בדצמבר 1945. אבי, אהרון עבדול-עזיז, נולד בשנת 1913 בעיראק והיה בן למשפחה ידועה. הוא עבד בבית דפוס יהודי ובבית הכנסת התפללו בעברית וקראו את ההגדה של פסח גם בערבית וגם בעברית. אמי, אהובה (חבו), נולדה בשנת 1923 ועבדה כתופרת. היו לי שלושה אחים: שאול שנולד בעיראק בשנת 1941, מטילדה שנולדה בעיראק בשנת 1943, ומזל שנולדה ביום העצמאות בשנת 1952 בישראל.

עליתי לארץ בגיל חמש וחצי, בפסח 1951. אני זוכר את החג בגלל שחילקו מצות ותפוזים בשדה התעופה. הגענו למעברת בית עולים ברעננה, שם גרנו בתנאים קשים בתוך פחון חצי עגול. לא היה חשמל ולא היו מים בבית, והאוכל היה מחולק בכרטיסי צנע. אמא שלי המשיכה לתפור בעזרת מכונת תפירה ששלח לנו דוד מאנגליה, ואבי עבד בעבודות יזומות עד שמצא עבודה במפעל חמוצים ברעננה.

כשהגענו לארץ, שאלו את אבי מה היה שמו של סבא שלו, וקראו לו ניסים. כך הפך שם המשפחה שלנו לניסים.

שירות צבאי

לאחר שסיימתי את לימודיי בבית הספר אורט, התגייסתי לצבא באוגוסט 1963. שירתתי כטכנאי צריח בחיל השריון, והמשכתי לעשות מילואים עד גיל 51. במהלך שירותי השתתפתי במלחמת יום כיפור במצרים ובמלחמת שלום הגליל בלבנון. אני זוכר מקרה אחד מיום כיפור שבו מטוס מצרי ירה עלינו והוריד פצצה, אך למזלנו איש לא נפגע.

נישואים ומשפחה

הכרתי את אשתי חיה, חברה של אחותי מזל, כשבאה לביתנו. יצאנו במשך שנה וחצי והתחתנו ב-22 במרץ 1971. נולדו לנו שלושה ילדים: שלומי, קרן ושרון.

תחביבים

התחביב הראשון שלי היה דיג. לאחר שנולדו הילדים, היה לנו מנהג ללכת לים עם חכה ולדוג. בנוסף, עסקתי בצפרות בעקבות בני שלומי. היינו עוקבים אחרי נדידת העופות הדורסים באביב ובסתיו, נוסעים לאילת באביב ולצפון בסתיו.

סבא אבי עם שלל דיג

סיפור מיוחד על רכב ראשון

הנכד יונתן מספר: כשסבא קנה לאמא שלי את המכונית הראשונה שלה, נסע מאחוריה לבסיס. המכונית נשרטה ונמעכה מהבטונדות בכניסה לבסיס. אימא שלי ראתה את סבא במראה הצדדית מבועת. אבל הוא יצא מהמכונית שלו, חייך ואמר: "זה רק פח."

הזוית האישית

יונתן הנכד המתעד: הכרתי את רוב הסיפור, אבל היה נחמד לראיין את סבא וללמוד עליו עוד. סבא נהנה להיזכר ולספר את הסיפור שלו.