מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם אבי, יחד אנו מתעדים את חייו של סבי, אביו של אבי, שלמה שטיבל ז"ל, ומנציחים את סיפורו במאגר המורשת של התכנית.

הילדות והבריחה מפולין

סבא שלי נולד במזרח פולין, במחוז לובלין, שהיה עשיר בקהילות יהודיות. הוריו של סבי היו ילידי פולין, וכשהיה בן שלוש, פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין וכבשו אותה בזמן קצר. סבא רבא שלי, בתושייתו, הוביל חלק גדול מהקהילה היהודית בכפר שלהם לברוח מאיימת המשטר הנאצי לכיוון מזרח, אל עבר ברית המועצות.

המסע של סבא ומשפחתו הגיע עד לסיביר. למזלם, הצבא הגרמני לא הגיע לאזור זה ונמנע מהם הסיוט לחיות תחת השלטון הנאצי. יחד עם זאת, המשפחה התגוררה במחנות פליטים בתנאי מחייה קשים מאוד, עם כמות מזון מועטה. אביו ואחיותיו נאלצו לעבוד במלאכת כפיים קשה ומייגעת.

אחותו של סבי, דודה טובה, שהייתה בת 15, דאגה לו כמו לבן. היא האכילה, טיפלה ועבדה עבור מזון בשבילו. סבי הוקיר תודה לדודה טובה במשך כל ימי חייו ועזר לה ככל יכולתו.

החזרה למערב ועלייה לארץ

עם תום המלחמה, החלה המשפחה לחזור מערבה לכיוון פולין. כאשר נוכחו לדעת כי לא נשארו קרובי משפחה בכפר, בתיהם היו הרוסים, והתושבים המקומיים לא שמחו לראותם חוזרים, הם המשיכו למחנות פליטים שהקים הצבא האמריקאי על אדמת גרמניה המשוחררת. שם שהה סבי עם משפחתו עד שנת 1949, אז עלו לארץ.

בשנת 1949 עלה סבי עם משפחתו מעיר הנמל טרייסט שבאיטליה והפליגו לחיפה. משם עברו למעברות באזור חדרה. התקופה בארץ הייתה קשה מאוד. מעט לאחר ניצחון מלחמת העצמאות, תנאי המחייה היו לא פשוטים והמדינה הייתה בחיתוליה. לאחר מכן נדדה המשפחה לשכונת הדר יוסף שהייתה שכונת פחונים וצריפים בעבר הירקון, ושם למעשה החלה משפחתו של סבי להתמקם באזור תל אביב.

חיים חדשים בארץ

סבי היה ממשפחה דתית, אך עם הגעתו לישראל החליט להפוך לאדם חילוני. הוא למד בבית ספר מקצועי כדי לרכוש מקצוע ולחוות חיים שונים מחיי הוריו. בשנת 1954 התגייס סבי לצבא ושירת בחיל הנדסה קרבית. במסגרת שירותו לחם בצורה פעילה במבצע קדש, באזור סיני.

לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד בקואופרטיב "דן" במשך שנים רבות, תחילה כמכונאי ואחר כך כנהג. סבי אהב מאוד את עבודתו ואת האנשים שבא איתם במגע יומיומי. הוא היה מוערך ואהוד על שותפיו לעבודה. מסיפורי אבי למדתי שסבי היה מגיע לאסוף אותו ואת חבריו משרותם הצבאי כאשר הם לחמו בלבנון.

המשפחה שהקים

סבי וסבתי התחתנו בשנת 1963 בתל אביב והביאו לעולם שני ילדים: דודי ואבי אלעד. סבי נפטר מסרטן במערכת העיכול כשהיה בן 62. לצערי, לא הספקתי להכיר את סבי, וכל המידע שיש לי עליו הוא מסיפורי אבי.

הזוית האישית

עלמה המתעדת: נהניתי לבלות זמן במחיצת אבי, וללמוד על אביו ועל השנים שהוא עבר וגדל עם סבי אותו לא הכרתי. אלו סיפורים חשובים שמספרים לי על עברי המשפחתי ומאין באתי. עבודת התיעוד גרמה לי להבין כמה חשוב לדעת מאיפה באנו. זה נתן לי תחושה חזקה יותר של שייכות למשפחה שלי ולעם שלי. אני שמחה שעשיתי את התכנית הזו, ואני ממליצה לכל התלמידים להשתתף בה.

אביה של עלמה: עבורי, כאב המתאר את סיפורו של סבי היה מעצים ומעלה זכרונות מהווי החיים של אבי ולא פחות מכך המטרה להנחיל את עברו אל עלמה, חשוב לי להנציח את הסיפור של סבי כי אם לא אדע את סיפורו לא יהיה עוד מי שיספר את סיפורו.