מאגר סיפורי מורשת

שמי אאידה פירקסימוב, נולדתי ב-20 בינואר 1959 בכפר בגאורגיה לשני הורים, לידיה וולדימר גלוסטיאן. אימי נולדה בשנת 1938 ואבי בשנת 1945.

החיים בכפר

בילדותי חייתי עם סבתי רבתא שלי בבית פרטי עם הרבה חיות כמו פרות, כבשים, תרנגולים ועוד. בזכות החיות האלו התקיימנו – התרנגולות הביאו ביצים והפרות סיפקו חלב ומוצרי חלב. מכרנו את המוצרים שהכנו מהחיות והתפרנסנו מהם. החיים בכפר לימדו אותי להיות עצמאית מגיל קטן ולהסתדר בכל סיטואציה בחיים.

סיום הלימודים והעבודה בגאורגיה

לאחר שסיימתי את לימודיי בגאורגיה, התחלתי לעבוד במעבדה. עבדתי שם עד שעליתי לארץ ישראל. כשהגעתי לארץ, לא ידעתי את השפה והייתי עם ילד קטן, בני. התחלתי לעבוד בניקיון, כי זו הייתה העבודה היחידה שיכלתי לקבל ללא ידיעת השפה העברית. למרות שעבדתי במעבדה בגאורגיה, עבדתי קשה ולמדתי את השפה בלילות.

הקשיים וההתקדמות בישראל

תקופת ההתחלה בארץ הייתה קשה מאוד עבורי. הגעתי למדינה חדשה ללא הכרות עם אף אחד. לאחר כמה שנים של עבודה קשה ועצמאות, התקבלתי לחברת הביטוח פניקס, ועד היום אני עובדת שם בהחזקה.

הכרות עם בעלי והטרגדיה

כשעבדתי במעבדה בגאורגיה, הכרתי את בעלי שלוה פירקסימוב, שהיה נהג אמבולנס. התקרבנו והתאהבנו, אך לאחר כמה שנים הוא נהרג בתאונת דרכים ואני נהייתי אלמנה.

חפץ משפחתי ומסר לחיים

במשפחתנו יש חפץ שעובר מדור לדור – עגילים של אימא של סבתא רבתא שלי, שעוברים לכל אחת מבנות המשפחה. במשפחתנו יש משפט חכם שאמא שלי תמיד אמרה לי: "לנו המבוגרים יש יותר ניסיון מכם אז מדי פעם תתייעצו איתנו".

הזוית האישית

דניאל: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי. היה לי מהנה ומעניין לשמוע את סיפורה, והכי חשוב – ביליתי יותר זמן איכות עם סבתא שלי.