מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה משה, נולדתי במרוקו בתאריך ה-22 באוגוסט 1951. עליתי לארץ ישראל באותה שנה, בהיותי תינוקת.

הילדות במרוקו והעלייה לארץ

זו הייתה עלייה גדולה ממרוקו. במרוקו שמי נקרא ז'וז'י וכשהגעתי לארץ עברתו אותו לעליזה. אני הבת הבכורה והיחידה מבין חמישה אחים. שמות החיבה שלי הם ליזי וליזה. העלייה לארץ הייתה קשה וארוכה, היינו צריכים קודם להגיע לצרפת ושם נשארנו שלושה חודשים. מצרפת הגענו לארץ בסירות וההתחלה הייתה מאוד קשה. הרקע לגל העלייה באותה תקופה היה הקמת מדינת ישראל, דבר שעורר התרגשות רבה בקרב משפחתי ובכלל ביהודי מרוקו. היו חששות רבים בקרב הקהילה היהודית לגבי המשך עתידה במרוקו.

מאחר והייתי מאוד קטנה, איני זוכרת את קשיי הקליטה בארץ, אך הסיפורים מאמי השאירו בי זיכרונות רבים. הגענו למושב שומרה בחסות המדינה, ושם התגוררנו שנתיים. התקופה שם הייתה מאוד לא פשוטה ולאמי לא היה שם טוב ותמיד הייתה עם פחדים בשל הקרבה לגבול לבנון. משם עברנו לרמלה וגם שם התגוררנו תקופה קצרה. לאחר תקופה מטלטלת עברנו שוב לעיר לוד, ושם היה עיקר ילדותי ובגרותי. הייתה לנו דירת קרקע עם גינה שאותה הייתי מטפחת מדי יום. הייתי ילדה יחידה מבין חמישה אחים, הייתי כמו אמא נוספת בבית והרבה מן הנטל נפל עליי. כל יום כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי מטפלת בכל הקשור לעבודות הבית והייתי מטפחת את הגינה.

החיים החברתיים כנערה והמימונה

מגיל 12 הייתי שומרת על האחים שלי ודואגת לכל מה שצריך, למשל, הייתי מבשלת ומארגנת אותם לקראת השינה. לא הייתי יוצאת ומבלה משום שאבי לא הרשה לי, אפילו שהיו מספר שכנים שהיו בגילי. היו ימים בהם הייתי ממש מיואשת אבל תמיד הייתה בי תקווה שיום יבוא ואני אגשים את עצמי ושתהיה לי משפחה משלי. הבית ותנאי המגורים היו יחסית טובים, היו 3 מיטות נפתחות ולפעמים הרשו לי לישון בסלון. בבית רק אבי עבד ורק בראש השנה ופסח היו קונים לנו בגדים חדשים. בילדותי אני זוכרת את המימונה שאותה היינו חוגגים מדי שנה והיינו שרים ורוקדים ושמענו שירים במרוקאית ועברית. מגיל קטן למדתי להכין את העוגיות המסורתיות ועד היום אני מכינה אותם מדי שנה למשפחתי. כתלמידה היינו הולכים עם חצאי מחברות. המורים היו מאוד קשוחים ומי שלא הקשיב בשיעור המורה היה מכה עם סרגל.

תחביבים

אהבתי לשחק קלס, חבל, מחבואים, תופסת, ג'ולות, כדורגל וכדורסל. היינו נוהגים לשמוע מוזיקה מרוקאית ועברית וכיום אוהבת לשמוע שירים שמחים. אחד התחביבים העיקריים שנשארו מילדותי הוא לבשל ולאפות שזהו תחום שאני מאוד טובה בו ומשפחתי וחבריי מאוד אוהבים את האוכל שאני מבשלת וכמו אז גם היום עיקר עיסוקי הוא בהכנת אוכל, אפיה והכנסת אורחים. לא היו לי כל כך שעות פנאי מאחר והרבה מהנטל והעול הביתי היה מונח על כתפיי ובסוף כל יום שגרתי הייתי מתקלחת והולכת לישון. בילדותי ובבגרותי אבי לא הסכים לי הרבה דברים והוא היה מאוד פרימיטיבי, ולמרות שהיו תנועות נוער לא הייתי הולכת ולצערי גם לא שירתתי בצבא והצהרתי שאני דתייה לבקשת אבי, דבר שמאוד ציער אותי בזמנו ואני בטוחה שאם הייתי משרתת בצבא, הייתי היום במקום אחר. יש לי זיכרון נחמד מילדותי כשהייתי נוסעת בחופש הגדול לדודתי לגליל והיינו עושים קטיף, כולנו היינו נפגשים ועושים ארוחות משותפות, אלו רגעים בהם באמת הרגשתי את החופש.

המשפחה שהקמתי יחד עם לטיף

לימים הכרתי את בעלי כשהלכתי לעבוד בחברת דלק בלוד, זה נקרא בעבר "דלקול", זו הייתה חברה שממלא שמנים, עבדתי שם רק שבוע והוא גם עבד שם, הוא ראה אותי והתחיל לחזר אחריי והיה מגיע לבית הוריי בתחנונים להכיר אותי. לאחר תקופה יצאנו ונשאנו ב-17.6.69. נולדו לנו בן ובת שהביאו לנו שתי נכדות ושלושה נכדים ועילאי הוא נכדי הקטן ביותר. במבט לאחור אני גאה בבית ממנו הגעתי, גאה במשפחתי היקרה ומודה על השורשים שהקמתי בארץ ישראל שימשיכו ויתרחבו. ולסיום, אני תקווה שיהיה בעם שלנו אחדות ואהבת חינם ושנוקיר את אדמת ארץ ישראל כי היא נס שהוא רק שלנו.

הזוית האישית

סבתא עליזה: מאוד ריגש אותי לראות כיצד אתה מתעניין וחוקר את עברי, דרכך חזרתי לימי ילדותי ולזכרונות שאהבתי יותר ואהבתי פחות. התהליך העצים אותי וגרם לי להרגיש שהסיפור שלי מעניין, שמחתי לשתף אותך בסיפורים ובחוויות מהילדות שלי, זאת הזדמנות שלא הייתה הזדמנות עד כה.

הנכד עילאי: היה לי מאוד מעניין ומסקרן ללמוד על ילדותה של סבתי ולמדתי דברים שלא ידעתי עליה קודם ונהניתי לראות כמה שזה עושה לה טוב. אלה היו רגעים מיוחדים מכיוון שלרוב אין לנו זמן לבד רק שתינו בלי בני משפחה נוספים.