מלחמת ששת הימים – סבתא דריה מנחם
שמי דריה, נולדתי בשנת 1962 ברומניה. בגיל שנתיים עלינו לארץ בספינה. הפלגנו קודם לאיטליה, שהינו שם מספר שבועות ומשם טסנו במטוס לארץ.
כשהתחילה מלחמת ששת הימים גרנו בנהריה, מילאנו שקים בחול כדי שאם יהיו אזעקות זה יגן עלינו. היינו מתחבאים בתעלות עם שקי החול. אהבתי לקרוא ספרי מתח ואת כל הספרים של הסופר רם אורן. בנוסף, אהבתי לשמוע את השירים של עוזי פוקס, שימי תבורי ואבנר גדסי.
כשהייתי בת 11, אבא שלי גוייס למלחמת יום הכיפורים ולא היה בבית במשך שבעה חודשים. כל לילה היינו עושים האפלה כדי שלא יראו אורות מהבתים, וגם צבענו את הפנסים של האוטו. אהבתי מאוד לשחק בגומי וקלאס. נהניתי ללכת לבית הספר בעיקר בגלל החברים, אך לא אהבתי ללמוד. הייתי נערה חברותית מאוד וגם הייתי בתנועת הנוער העובד והלוחם.
אני ומשפחתי היינו נוסעים עם כרכרות לים. היה לנו רכב מנואלה, והיינו נוסעים לטייל איתו בכל רחבי הארץ. בצעירותי עבדתי בבית חולים פסיכיאטרי. המראות שם היו מאוד קשים, ושם גם הכרתי את בעלי בפעם הראשונה, כשהוא עבד שם בתור סטודנט לרפואה. בפעם השנייה נפגשנו בספרייה הרפואית בבית חולים סורוקה.
הזוית האישית
גיא הנכד המתעד: במהלך התהליך שמעתי את סיפורה של סבתי, למדתי דברים חדשים וכתוצאה מכך התחזק בנינו הקשר.
מילון
האפלההאפלה היא שיטה טקטית מתחום הלוחמה ההגנתית ומתחום ההגנה האזרחית אשר במסגרתה מצמצמים את כמות התאורה הנראית. הצורך בשיטת לוחמה טקטית הגנתית זו נוצר בשנות ה-30 של המאה ה-20 עם תחילת השימוש במטוסי תקיפה למטרות הפצצה. תאורת הרחובות והבתים, כמו גם פנסי כלי הרכב הנוסעים ברחובות הערים סייעו למטוסי תקיפה לנווט ולהגיע למטרותיהם בשעות הלילה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”אם חלמת על זה, תוכל לעשות זאת“