מאגר סיפורי מורשת

שמי עפרה חנה, את השם עפרה אהבו הורי, חנה היה שם סבתי מצד אימא. החברות והחברים קוראים לי עפרה'לה. שם משפחתי טרם נישואי ראב, שם שניתן לכל היהודים באזור מגורי משפחת אבי ז"ל בצ'כוסלובקיה.

נולדתי בישראל בעיר חיפה בבית חולים "מולדה" בתאריך 5.11.44.

אני בת בכורה, ותמיד הרגשתי אחראית בתור הבוגרת מאחיי. אבי פינק אותי כל השנים. יש לי שני אחים: מיכאל ז"ל, צעיר ממני בשלוש שנים, אחי יואל צעיר ממני בעשר שנים. כולנו גדלנו בקבוץ "כפר המכבי" וכבוגרים עזבנו כולנו את הקיבוץ. מיכאל היה מהנדס תעשיה וניהול ואשתו דורילי פיזיותרפיסטית ולהם שלושה ילדים ועשרה נכדים. יואל הוא פיזיקאי עובד בהייטק ולו ולחמוטל אשתו, מנהלת בהייטק, להם ארבעה ילדים וחמישה נכדים.

ילדות

גדלתי בקבוצת כפר המכבי שבעמק זבולון.

"הקיבוץ הוקם בשנת 1936 על ידי חמישים מאנשי "המכבי הצעיר" מגרמניה וצ'כיה (ומכאן שמו). הרעיון שיש לקרב את המשתתפים במכביה להתיישבות בארץ ישראל הועלה על ידי מנחם אוסישקין כבר במכביה הראשונה בשנת 1932. הקבוצה הראשונה הייתה בת 50 איש מגרמניה, צ'כיה ואוסטריה, המאפיין את הקבוצה היה המקור העירוני 'חילוני' של החלוצים שהיו אוהבי ספורט, טבע, השכלה ומוזיקה קלאסית. אדמות הקיבוץ נרכשו הודות לתנועת מכבי הצעיר ולמגבית שבוצעה לאחר פגישות עם אוסישקין" (ויקיפדיה).

בסיום כל "חופש גדול" התקיימה אולימפיאדה לכל ילדי הקיבוץ. התחלקנו לקבוצות רב גיליות לפי ארצות והמנצחים, קיבלו מדליות, הייתי פעם בקבוצה שניצחה.

גדלתי בבית ילדים קיבוצי עם עוד 20 בנים ובנות. היינו ארבע בנות בחדר השינה. היו לנו שתי מטפלות שדאגו לצרכים היומיומיים במקום ההורים. להורים הייתה דירה קטנה בת חדר או שניים עם מטבחון, שירותים ומרפסת קטנה. הגינה סביב הבית שאבא טיפח הייתה גדולה ואבא אהב אותה מאד. היו בה פרחים ועצי פרי. בשבתות אחיי ואני עזרנו בעבודות בגינה שאני מאד אהבתי, והם פחות. כל יום היינו הולכים אחר הצהריים מבית הילדים לחדר ההורים ומבלים איתם עד ההשכבה לשינה בבית הילדים. בלילה היו שומרת ושומר ששמרו עלינו ובאו מידי פעם לבדוק שכולם בטוב וישנים. אהבנו להשתולל אחרי שההורים נתנו נשיקת לילה טוב והלכו לביתם. עשינו מסיבות והרגענו את הילדים שפחדו במיוחד בחורפים הסוערים.

חצר הקיבוץ כולה הייתה ביתנו, מלאת עצים ופרחים והרגשנו חופשיים להסתובב בלי כבישים ומכוניות.

לילדים היו מעט חפצים אישיים כי רוב הרכוש היה משותף וחולק שווה בין כולם. יחד עם זאת, אבא שלי עבד בחיפה, ולא בקיבוץ, ונהג לפנק אותי במתנות פרטיות (בניגוד לתקנון הקיבוץ). הכי אהבתי את שמיכת הנוצות שהובאה מארץ מולדתו. השמיכה חיממה אותי בחורפים הקרים כאשר לא היה חימום בחדרים. אני שומרת אותה עד היום והיא עוברת במשפחה.

תחביבים ומנהגי ילדות

אהבתי מוזיקה קלאסית, ניגנתי בפסנתר וכילדה אהבתי לצפות בציפורים ולעבוד בגינות הקיבוץ. מאוד אהבתי את החגים שנחגגו במשותף לפי מסורת קיבוצית שנוצרה על ידי התנועה הקיבוצית שהייתה תנועת העבודה. תחושת השייכות החברתית הייתה מאד חזקה. לפעמים זה היה על חשבון הפרטיות. בבגרותי הייתי מאד פעילה תרבותית בייחוד בתחום המוזיקלי.

שירי ילדות

כל בוקר בבית הספר היסודי נפתח בשירה. המורה טובה לביא שהייתה מורתנו מכיתה ב' עד כתה ה',  לימדה אותנו כל שבוע שיר חדש. שירים שאהבתי: "באה מנוחה ליגע",  "שדות שבעמק", "נערה טובה יפת עיניים" ועוד. כמו כן אהבתי מאד את שירי חנוכה ופסח.

הזוית האישית

זיו: מאוד נהניתי מתוכנית הקשר הרב דורי, כי היה לי זמן עם סבתא וגם למדתי המון על העבר שלה.

סבתא עפרה: נהניתי לספר על חיי לזיו הסקרנית והחכמה שהקשיבה בסבלנות וברצון. החיבור עם זיו הוא כמו רקמה של חוטים רבים הקשורים ביופי מיוחד עמוק וחם.