מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי ארונוב ואני לומד בבית ספר מקיף ח' בכיתה ז'6  במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי ראיינתי את סבתי מצד אבי, איתה ארונוב

להלן סיפורה:

השם של סבתא שלי הוא איתה, שם המשפחה שלה עכשיו זה ארונוב שם המשפחה לפני חתונתה היה נטנילוב. תאריך לידה של סבתא שלי הוא 3/11/52, ושל סבא 30/9/49.

סבתא נולדה  ברוסיה – טרוקמניסטן בעיר אכשבט, וסבא שלי נולד במולדובה הוא  גר שם עד המלחמה ואז עבר לאוקמניסטן שבבוכרה. לאחר חתונתם עברו סבא וסבתא לדושמבה.

לאימא של סבתא קראו מינה והיא גידלה אותה לבד. לאימא של סבא קראו אמא-שלום ולאבא של סבא קראו שלום. לסבא שבעה אחים ואחות אחת, ולסבתא לא היה אחים.

סבתא שלי מספרת שכאשר אבי נולד בבוכרה, כל המשפחה התכנסה וערכו לו מסיבת ברית גדולה. במסיבה היו זמרים ששרו ומוסיקה שמחה. פתאום נכנסו לאולם 30 שוויצרים ששמעו את המוזיקה ורצו לבדוק במה מדובר. הם ביקשו להיכנס וסבא וסבתא שלי הזמינו אותם להצטרף למסיבה. לחגוג איתם ולראות את הברית, האורחים השוויצרים נהנו מאוד במסיבה, בעיקר התעניינו ושאלו שאלות כיוון שזה היה להם חדש. בעיקר סיקרן אותם הלחם הבוכרי, שזו הייתה הפעם הראשונה שיצא להם לראות ולטעום לחם כזה.

בתמונה הזאת רואים את את השוויצרים רוקדים בברית מילה של אבא שלי

 השירות הצבאי

סבתא שלי מספרת גם על סבא. סבא השתתף במלחמת העולם השנייה, תפקידו היה לנהוג על מכוניות וטנקים שהעבירו בעזרת מטוסים ממקום למקום. סבא סיפר: "בזמן שירותי הצבאי יצא לי לטוס הרבה וזה איפשר לי לראות את אוקראינה מהאוויר, דבר שזכור לי כחוויה בלתי נשכחת."

ילדות ותחביבים

התחביב האהוב על סבתא שלי בילדותה היה לרדת לפארק שהיה מול הבית שלה ולפגוש את החברות שלה. "בזמני הפנוי הייתי סורגת גרביים וכובעים", והייתה קוראת עיתונים וספרים של פעם, בנוסף היא הייתה מבשלת, היא בישלה פילימני ( זה מאכל בוכרי) פעם או פעמיים בשבוע. כמו כן, סבתא מאוד אהבה לעשות ספורט.

סבתי נהגה לשחק במחבואים, קפיצה בחבל ובקלאס ביחד עם חברותיה. סבתא גדלה ולמדה ברוסיה בעיר אכשבט במדינת טורקמניה. סבתא אהבה ללמוד את כל המקצועות ובעיקר אהבה שיעורי ריקוד. המאכל האהוב עליה בילדותה היה  מרק בוכרי. "חלומה היה להיות אחות בבית חולים ואכן, במרוץ השנים סבתא הגשימה את חלומה ועבדה כאחות מוסמכת 20 שנים ופיזיוטרפיסטית. לסבתא היה חתול בשם מישושה, רוב היום סבתא שיחקה עם מישושה. בתקופה של סבתא שלי היו גם אוטובוסים שבעזרתם היא הייתה מגיעה ממקום למקום. כמובן, שהאוטובוסים לא היו מושקעים ומשכוללים כמו היום אלא יותר נראו כמו גרוטאה ישנה.

סבתא איתה בצעירותה

"סבתא משתפת שהזיכרון הבלתי נשכח שלה הייתה הפעם הראשונה שהיא ביקרה בקולנוע יחד עם אמה והחתול שלה וביחד הם צפו בסרט. חוויה שמבחינתה הייתה בלתי נשכחת."

העלייה לארץ

סבתא עלתה לארץ עם 30 אנשים נוספים שכולם היו חלק מהמשפחה. הם התאקלמו בעיר קריית מלאכי. השנה סבא וסבתא ציינו 31 שנה מאז שהם עלו לארץ. סבתא שלי עלתה נשואה עם שני ילדים. "בתחילה היה לה מאוד קשה בארץ והיא רצתה לחזור בחזרה לרוסיה. היא התקשתה לרכוש את השפה העברית ולמצוא עבודה."

לאחר תקופה, סבתא עבדה בבית אבות בקריית מלאכי במשך עשרה חודשים. לאחר שנה וחצי סבתא ומשפחתה עברו להתגורר בבת ים, שם סבתא עסקה במקצוע שעליו חלמה – אחות. כיום סבתא עוזרת לאישה קשישה, היא יוצאת איתה לקניות, מבשלת ועוזרת בסידורים שונים.

זאת תמונה של סבתא, סבא, אבא שלי ואחותו כשהם עלו לארץ

הזוית האישית

סבתא איתה: מאוד נהניתי לספר את הסיפור ולדבר עם נכדי, זה גם מעביר לי את הזמן ונהנית מזה.

איתי: מאוד נהניתי לשאול את סבתא שאלות, לראיין אותה וללמוד על החיים שלה ולראות איך פעם חיו?