מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני יגור דרוגק, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אני מתעד את סבא רבא שלי, סמיון גולדין, ומנציח את סיפורו במאגר המורשת של התכנית.

סבא רבא סמיון נולד באוקראינה בתאריך 21.11.1936. משפחתו לא הייתה גדולה, במשפחה היו אימא, אבא ואחותו, שהייתה גדולה ממנו בשנתיים. ההורים שלו היו אנשים פשוטים, מכיוון שבזמנו ההורים שלו ברחו מפולין לאוקראינה והשאירו בפולין בית ואת כל הדברים שהיו להם. אימא שלו לא עבדה, הייתה בבית ואבא עבד במפעל.

בזמן מלחמת העולם השניה את אבא שלו מייד גייסו לצבא, ואימא לקחה את שני הילדים, סבא רבא היה בן 5 ואחותו בת 7. ברכבת הם פונו לרוסיה, לעיר אומסק. אבא של סבא רבא נהרג במלחמה בחודש הראשון של המלחמה, ואימא עם שני ילדים בשנת 1945 חזרה לאוקראינה.

סבא רבא פעמיים החליף בתי ספר כי היחס ליהודים היה לא טוב, ובגלל האנטישמיות אימא שלו כמה פעמים היתה מעבירה אותו לבתי ספר אחרים. סבא רבא לא התגייס לצבא בגלל מצב הבריאות שלו, הוא לא שמע באוזן אחת, מכיוון שככה הוא נולד. בגיל 18 הוא רצה ללמוד באוניברסיטה במגמת הנדסה, אבל עוד פעם – בגלל שהוא היה יהודי סירבו לקבל אותו, הוא מאוד התאכזב. אבל כמו שהוא אוהב להגיד: "לא קרה כלום, החיים ממשיכים". הוא הלך והתחיל לעבוד במפעל נעליים. בהתחלה זאת הייתה עבודה מאוד קשה לעובד רגיל, אבל בגלל שסבא רבא מאוד חרוץ והיה  מאוד חכם – לא פחד סבא משום עבודה או משימה. עם הזמן נתנו לו תפקיד מאוד גבוה. לאחר מכן הוא למד במכללה כל מה שקשור לעבודתו והגיע לתפקיד של מנהל מפעל.

במפעל הזה הוא פגש את אהבת חייו – סבתא רבתא שלי. הוא התאהב בה ממבט ראשון. הוא חיזר אחריה, שמר עליה, היה מביא לה פרחים. אבל היא הייתה מאוד צנועה ולא ענתה לו שלוש שנים! בסופו של דבר, החומה נפלה והם התחתנו. נולדו להם שתי בנות, אחת מהן זאת סבתא שלי.

עלייה לישראל

בשנת 1998 כל המשפחה עלתה לארץ ישראל, סבא רבא, סבתא רבתא, סבתא ואימא שלי.

העלייה לא הייתה קלה עבור סבא רבא שלי, אדם שהיה מנהל מפעל והיה בתפקיד בכיר, היה פותר כל הבעיות ומפרנס משפחה, מגיע לארץ שהוא לא מכיר בה אפילו אדם אחד, לא ידע את השפה, לא הייתה לו עבודה – כל זה היה לא פשוט. אבל דבר אחד מאוד חשוב היה טוב פה: שכל היהודים נמצאים פה ואין אנטישמיות, זה היה הכי חשוב. לא היה יום אחד שהוא לא אמר שזו הייתה ההחלטה הכי נכונה שיש, שהם עלו לארץ ישראל.

סבא יודע לקרוא בעברית, קצת לדבר בעברית. הוא יודע טוב מאוד מחשבים, שזה היה חשוב בשבילו. היום הוא בן 87, מלא שמחת חיים, בעל חוש הומור וחוכמת חיים. מאוד כיף לדבר איתו, ואני מאוד אוהב אותו ואת סבתא רבתא שלי.

הזוית האישית

אור יגור הנין המתעד: כאשר עשיתי את העבודה היה ממש כיף, בזמן שעשיתי את העבודה היה ממש מעניין לדעת דברים חדשים על סבא רבא שלי ואני מאל לכולם שתעשו את העבודה בכיף ובשימחה.