מאגר סיפורי מורשת

שמי סמואל נורמן, יש לי שני תאריכי לידה. הראשון: 6.1.26 והתאריך לידה השני: 14.5.24,

תרצו לדעת למה?

נולדתי בליטא פנייה בץ, הייתי קטן מבין שמונת האחים. המשפחה שלי היגרה לאורוגוואי מליטא בחודש פברואר. הייתי קטן, האיש במכס עבר על כל אחד מאחיי ורשם להם תאריך לידה – לכל ילד לפי גובה. לי הוא כתב 1926 ולאחותי 1924 – רק לפי גובה. בגלל שמשפחתנו הייתה דתייה מאוד, ההורים שלנו ידעו בלידת כל הילדים שלהם את תאריך הלידה העברי. כאשר הגענו לאורוגוואי לא חשבנו לעבור לתאריך לידה לועזי. אמי נפטרה זמן קצר לאחר הגעתנו לאורוגוואי, כך שגם היא לא הייתה כדי לספר לנו.

תאריך הלידה הלועזי הראשון

לקראת גיל 18, הייתי צריך להוציא תעודת זהות, כי רציתי לטוס לארגנטינה ואבי לא רצה. כדי שאוכל בכל זאת לנסוע, הוצאתי תעודת זהות, כמו שכל אחי עשו  גם כן. לא ידענו תאריכים לועזיים, אז כל אחד בחר לו תאריך וכדי שלא נשכח את התאריך, בחרנו תאריכים מחגים ואירועים שונים, כמו למשל:  תאריך חג המולד או יום החוף. לי לא נשארו חגים, אז בחרתי ביום הילד שצויין ב – 6.1. כך נולד תאריך לידתי הראשון מתאריך יום הילד ומהשנה שבחר עבורי פקיד המכס לפי הגובה – 6.1.1926.

תאריך לידה הלועזי השני

בשנת 2006, נכדי הבכור, יהונתן, רצה לעשות אזרחות אירופאית לצורכי עבודה. הוא הגיש בקשה להתחיל תהליך של הנפקת אזרחות ליטאית. בליטא בדקו בעיר שנולדתי בבית הכנסת את שמי ותאריך לידתי והחזירו לנו אישור לאזרחות ותאריך לידה אמיתי. התאריך הוא: 14.5.1924, כלומר, שנתיים וחצי מבוגר יותר.

בתי נהגה לצחוק עליי כשאמרתי שהייתי הטוב ביותר בכיתה שלי במתמטיקה בכיתה ו'. היא הייתה אומרת: "בטח, היית שנתיים וחצי מבוגר יותר מכולם". אני זוכר שבכיתה ו' הגיעה יום אחד מפקחת לכיתה, השיעור היה שיעור לשון או הכתבות וכתבנו משהו. הכתב יש שלי היה נוראי, זה לא היה הצד החזק שלי, כי הצד החזק  שלי היה מתמטיקה. בשלב מסוים המורה ביקשה להפסיק לכתוב ולהשאיר את המחברת פתוחה על השולחן, כדי להראות למפקחת את מה שכתבנו. לא רציתי שהיא תראה את הכתב יד הנוראי שלי, אז החלפתי מחברת הכי מהר שיכולתי ושמתי את  למעלה את חוברת המתמטיקה שלי, כדי שהיא תראה את הציונים הטובים שלי.

המפקחת עברה, הסתכלה על המחברת והסתכלה על המורה וצחקה. המורה אמרה: "כל אחד מתגונן איך שהוא יכול".

חפץ מיוחד עבורי – תמונתי עם בן גוריון ראש ממלשת ישראל הראשון

כשהייתי צעיר באורוגוואי הייתי בעל חנות. וכל היהודים הכירו אותי. כשבן גוריון הפסיק להיות ראש ממשלת ישראל, המגבית היהודית (זה היה מפעל גיוס כספים העיקרי בין היהודים בגולה), גייסה את בן גוריון לטובת גיוס כספים בכל תפוצות ישראל. אני הייתי מתנדב במגבית באורוגוואי. תפקידי היה לגייס ולהביא יהודים לביקור של בן גוריון, על מנת שיתרמו כספים, בתמורה להשתתפות באירוע סגור עם בן גוריון.

המנהלים ארגנו שהמתנדבים יוכלו להצטלם עם בן גוריון בזמן האירוע. ויש לי תמונה על בן גוריון ותמונה זו היא החפץ שעובר במשפחה.

אני עם בן גוריון באירוע מגבית לגיוס כספים באורגוואי

סיפור ההגירה של משפחתי  לאורוגוואי – 1928

משפחתי היו יהודים הדוקים דתיים, היינו שמונה אחים הייתה תקופת פוגרומים בליטא ועוני גדול. אחי הבכור איסק (יצחק) רצה להגר למדינה אחרת ולשם כך החליט ללמוד שפה בין לאומית חדשה. באותה תקופה הומצאה שפה בשם אספרנטו (Esperanto), שהמציא יהודי בשם זמנהוף. לטובת שיפור השפה מורי אספרנטו היו מחפשים לתלמידהם תלמידים אחרים ברחבי העולם ויוצרים קשר ביניהם. את אחי קישרו לתלמיד אספרנטו באורוגואי שהיה חברו לעט. הוא סיפר לחבר שהוא מחפש להגר למדינה אחרת והחבר אמר לו שהוא מנהל במפעל לשוקולד באורוגוואי (Aguilla) והוא מחפש עובדים והוא ישמח להעסיק אותו אם הוא רוצה להגיע לאורוגוואי. ואכן כך היה, האח הבכור נסע לאורוגוואי והתחיל להתפרנס מעבודתו. לאחר שנה הוא הזמין את האח השני לאורוגוואי לעבוד באותו מקום. לאחר כשנה, שנתיים, הם הציעו לאבא להגיע עם אימא וכל האחים הקטנים להגיע גם לאורוגוואי. כך אבי ואמי וששת האחים הקטנים הגענו  באונייה לאורוגוואי בפבואר 1928.

הזוית האישית

ליאם: נהנתי מאוד מהחוויה ולמדתי המון על המשפחה שלי ועל ההיסטוריה שלה.

השנה בחרנו להשתתף במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרנו בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת פרויקט נראטיב 4, אותו הובילה המורה טליה נתנזון. במפגשי התוכנית נפגשנו עם הסבים והסבתות, שמענו את סיפוריהם ותעדנו את הסיפורים בגוף ראשון. במפגש הסיום החגיגי שיתקיים בתאריך 4.6.24 בבית הספר, נשב בקבוצות וכל אחד מאיתנו יציג את הסיפור שהוא כתב יחד עם  הסבים והסבתות. המפגש החגיגי יתקיים בנוכחות ורד אסולין – מנהלת בית הספר, טליה נתנזון – רכזת נראטיב 4, תמר וולף – מחנכת הכיתה ועפרה ארליך – מנחת תוכנית הקשר הרב דורי.