מאגר סיפורי מורשת

שמי תקווה רג'ואן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי אופיר, יחד אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

הייתה לי ילדות טובה מאוד בעיראק. משפחתנו חיה בעושר, הייתי מוקפת במשפחה. דודיי היו נוסעים ללבנון ומביאים לי ממיטב הסחורה: משחקים חדשים, שמלות יפות וחדשות. לא היה חסר לי כלום. למדתי בבית ספר "אליאנס" בבגדד.

עם הזמן, העירקים הערבים החלו לעשות לנו פוגרומים כדי לגרשנו לארץ ישראל. בשנת 1951, לאחר שסיימתי חטיבת ביניים, עליתי לארץ ישראל עם כל משפחתי למעברה באזור חיפה. השארנו שם הכל, אבל היתה לנו סכנה קיומית ולכן עזבנו.

אני האחות הבכורה מבין חמישה אחים. עם הגעתי לארץ, המשכתי את לימודיי בבית ספר "כל ישראל חברים". אחרי שסיימתי את לימודיי, חיפשתי עבודה כדי לתמוך באימי כלכלית, היות ואבא שלי נפטר ב-1952 לערך. התחלתי לעבוד בניהול חשבונות. בהמשך, עברתי לעבוד במשרד החינוך ואחר כך בחברת פז עד לפרישתי.

הכרתי את מאיר רג'ואן בשנת 1959 והתחתנו ב-1960. הקמנו משפחה למופת, שמבוססת על ציונות וערכים. רצינו לתת לילדים הכל, כמו שנתנו לי כשהייתי קטנה. נולדו לי שלושה ילדים. יש לי עשרה נכדים, שבעה נינים ועוד אחד בדרך. בעלי נפטר בשנת 2017, ואני ממשיכה להיות חזקה ומוקפת במשפחה שדואגת לי ועושה אותי שמחה ובריאה.

יש לי געגועים לעיר הולדתי בעיראק. החלום שלי הוא לחזור לבקר שם, אבל לצערי זה לא אפשרי. אני מסתפקת בצפייה בתמונות וזה עושה לי טוב. אבל החלום למשפחה התגשם וזה הכי חשוב לי!

הזוית האישית

סבתא תקווה: אופיר הנכד היקר והאהוב שלי, שתצליח בכל מעשיך ותעבור את החיים בריא ושמח. היה לי כיף להעלות זיכרונות איתך.