כל הדרך לישראל מסעו של יבגני ליובלין
שמי אליזבט, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ואני מביאה את סיפורו של סבי, יבגני, שעלה לפני מספר שנים לישראל.
שמי יבגני ואני נולדתי בעיר גדולה שנמצאת בדרום אוקראינה שאז הייתה בברית המועצות.
להורים שלי קראו מאיה ויעקוב. הם עבדו במפעל גדול והיו להם תחביבים שאני כילד אהבתי גם, אמי ממש אהבה לסרוג ולתפור ואבי אהב להתעסק במכוניות.
במהלך הילדות אימא שלי סיפרה לי שיש לנו חפץ יקר למשפחה שלנו שעובר מדור לדור, והיא הראתה לי שעון כיס מוזהב עם ציור של ורדים על המכסה שלו. השעון הזה נשמר אצלנו במשפחה הרבה דורות.
אני זוכר שבגן היה לי חבר אחד שיחד שיחקנו המון, הרגשתי מאוד בטוח בזמני בגן, כי חששתי מהאפשרות שלא יהיה לי חברים כלל. לאחר חברות ממושכת עלינו יחד גם לבית הספר והדבר גרם לי לעבור חוויות אלו בהנאה גדולה במיוחד. במהלך שנותיי בבית הספר היו מקצועות שאהבתי יותר, אחד מהם היה מקצוע המתמטיקה. מקצוע זה שסקרן אותי במיוחד ובנוסף היה את המקצוע הנפלא פיזיקה – שני מקצועות אלה היו אהובים עלי בידיעה שבזכות שני המקצועות האלו אני יכול להבין איך בנוי היקום, לכן ממש התחברתי למקצועות אלו והדבר התבטא בזה שהיו לי ציונים גבוהים ומצאתי דרך לתקשר עם חבריי לכיתה בעקבות המספרים. בנוסף היו לי חברים טובים שליוו אותי לאורך התקופה בבית הספר היינו חבורה של ארבעה חברים – וזו הייתה התחלה של ידידות נפלאה, כי החבורה הזו שרדה אתגרים רבים, כמו הצקות חיצוניות שנהגנו יחד לעמוד מולם ולאפשר לנו להרגיש תחושת ביטחון ויציבות. לאורך השנים חברות זו החזיקה מעמד וצלחה אתגרים וחוויות שונות.
בזמני כילד, בשעות הפנאי בתקופתי לא היו תחביבים רבים בהם היינו עוסקים, אך לי היה תחביב אחד מיוחד במינו והוא הדייג, אהבתי מאוד לדוג מכיוון שנהנתי מהשקט והמקומות המופלאים בהם יכולתי לבהות שעות רבות ולשכוח מהכל.
כאשר הייתי כבר נער מתבגר התחלתי לראשונה בחיי לעבוד בבית דפוס, עבודה שמאוד זכורה לי, אני זוכר את הרעש של המכונות. הדפים שהודפסו, סיקרנו מאוד את עיניי וזו הייתה אחת החוויות החשובות בצעירותי.
דבר חשוב ומרגש במיוחד שלקחתי מתקופת הנעורים שלי כשהייתי עובד במפעל, היא ההיכרות הנהדרת עם מי שלימים נהפכה להיות אשתי. זו הייתה היכרות עמוקה וחברות ללא תנאים. עבדנו שם שעות רבות והחלפנו חוויות ולזמן לא היה משמעות בימים אלו. הקשר בינינו נרקם לאט לאט עד שהתפתח לאהבה מאוד גדולה.
בתקופת הצבא היו המון תפקידים שהייתי יכול לבחור בהם, אבל אני הכי התחברתי לתפקיד חיל-הנדסה אז אני התגייסתי לתפקיד הזה
כבר בגיל יותר בוגר לפני הפנסיה שלי עבדתי בתפקיד מאוד חשוב לדעתי, הייתי מפקח בטיחות במפעלים של העיר שלי שזה אומר שתפקידי זה פיקוח על המפעלים בעיר, קביעת מדיניות בטיחות ועוד…
בגיל 54 אני נפלתי נפילה מאוד קשה ושברתי את הרגל, כך שהרגל שלי הפכה להיות יותר קצרה מהשנייה, אני לא יכולתי ללכת בלי תמיכה מיוחדת וכך הפחתי להיות נכה.
לצערי, בשנת 2021, קרה אירוע נוראי שבגללו נאלצתי לעלות לארץ ישראל וזה פטירתה של אשתי היקרה ממחלת הקורונה. הרגשתי מאוד מדוכא בגלל האירוע האיום הזה, אבל המשפחה שלי עזרה לי להתגבר על זה ולעבור הלאה. בתי, בני ואחי טסו עד לאוקראינה כדי לתמוך בי, כדי להעביר את ההלוויה וכדי לקחת אותי לארץ ישראל.
בתקופה הראשונה גרתי אצל הבן שלי בראשון לציון, אבל אחרי זה בתי מצאה דירה בשבילי ליד מרכז חולון וכך עברתי לגור פה, אפילו למדתי קצת עברית, ועכשיו אני אוהב כל יום לשבת בגינה מתחת לבית שלי באוויר הפתוח.
הזוית האישית
סבא יבגני: תודה למשפחתי לבני ולבתי ולכל נכדי על שעזרתם לי להתגבר על התקופה הקשה, לעלות לישראל ולהיות פה קרוב אליכם.
תעודות הוקרה למשתתפים ממפגש הסיום של התוכנית בבית הספר
מילון
שעון כיסשעון כיס הוא שעון המעוצב לצורך נשיאה בכיס, בניגוד לשעון יד המעוצב לענידה על פרק היד. שעוני כיס היו השעונים הנפוצים ביותר מאז שפותחו במאה ה-16 ועד מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה עוצבו תחילה שעוני שוחות ועם תום המלחמה עלה השימוש בשעוני יד. שעוני כיס מחוברים בדרך כלל לשרשרת כך שניתן לאבטחם בחיבורם ללולאה בווסט, בדש הבגד, או לולאת חגורה, ובכך למנוע את אובדנם או נפילתם. שעוני כיס לנשים חוברו בדרך כלל ברצועת עור. אל שרשרת השעון חובר לעיתים קרובות עיטור, או כלי שימושי כגון מפתח השעון, או אולר לסיגרים. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”המשפחה שלי עזרה לי להתגבר על זה ולעבור הלאה“