ירושלים עבורי
שמי אסתר נולדתי בהונגריה בשנת 1939, עליתי לארץ בשנת 1940 כשהייתי תינוקת בת שנה.
אספר את הסיפור שקרה בירושלים, אמנם לא נולדתי בירושלים ולא גדלתי בה, אך יש לי זיקה לעיר ירושלים, בירתנו.
יום לפני שפרצה מלחמת ששת הימים היה בוקר שיגרתי של אותה תקופה. קמתי בבוקר חשבתי שזה עוד יום רגיל שבו אלך לטירונות. התגייסתי לחיל החימוש. לפתע הגיע חייל שהודיע לי שעומדת לפרוץ מלחמה. הייתי עם יתר המחלקה ופחד רב תקף אותי. הבנתי מיד, כי עלי לתת יד להצלחת המלחמה. ידעתי שאעשה הכל למען המדינה שלי. הייתי בתפקיד מפט"ית שפירוש הדבר הוא פקידה טכנית בחימוש. סייעתי להילחם על ירושלים כמו החיים שלי ונתתי את כל כולי למען שחרורה. אני זוכרת את הניצחון הגדול ובמיוחד את הכניסה לכותל המערבי. נכנסנו מייד לשם כדי להוקיר תודה על המתנה הנפלאה הזאת.
הייתי בת 18 ושלושה חודשים והתרגשתי עד דמעות. מפקדיי אמרו "ירושלים היא ביתנו, אף אחד לא פולש לבית שלנו אנו נלחם עד מותנו!!!" שמעתי קול שופר שהרב הצבאי תקע בו ואז נכנסנו לירושלים דרך שער האריות בראשות מוטה גור. התרגשות גדולה היתה באוויר. צעקנו מאושר ושמחה.
חיבורי לירושלים קשור גם לאיש שהיה מאוד קרוב לליבי, בעלי ז"ל, פטר. במהלך השירות בצה"ל הכרתי בחור נאה ושמו היה פטר לאחר זמן מה, נישאנו. זו היתה אהבה גדולה. אימו שאהבתי מאוד נקברה בהר הזיתים בירושלים.
לאחר שנה גם נולד בני בירושלים בבית החולים "ביקור חולים". עברנו לעיר ערד, אבל ליבנו ואהבתנו תמיד היו לירושלים. ברבות הזמן הכיר בני אישה נהדרת גם היא ילידת ירושלים והשניים נישאו והם מתגוררים בעיר.
נכדי ליאור עם בנות דודות
הזוית האישית
סבתא אסתר: אני משתדלת להגיע מידי שבועיים לירושלים לביקור המשפחה וגם לטיול בעיר. זו חוויה נהדרת בשבילי. לראות את הנוף הנפלא ואת נכדי המקסים והאהוב, ליאור.
מילון
מפט"יתפקידה טכנית בחימוש