מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ריקי (רבקה), נולדתי בשנת 1961. שם המשפחה שלי הוא דהן (לשעבר עמר). נולדתי בארץ ישראל בעיר באר שבע וגדלתי בעיירה נתיבות אשר לימים הפכה להיות עיר. קוראים לאמי כרמלה ולאבי אליהו, יש לי שישה אחים ואני בת יחידה ובכורה במשפחה.

להיות אחות בכורה הקשה עליי מאוד בילדותי, כי הייתי צריכה לעזור בבית ועם האחים הקטנים שלי. מה שהיה מיוחד בילדותי הוא שלא היו טלוויזיה, לא מחשב ולא טלפון, ולכן רוב הזמן היינו מחוץ לבית ושיחקנו בשכונה עם חברות וחברים וטיילנו בטבע. שמותיהם של חברי הילדות שלי הם: שוש מלכה, עליזה וגבי. המשחקים ששיחקנו ביחד הם: בובות, חמש אבנים, קלאס, קפיצה למרחק וקפיצה בגומי. המאכל האהוב עלי הוא קוסקוס וגם טעמו הולך איתי שנים, כי היום אני מכינה לילדיי ולנכדיי קוסקוס מסורתי וזה הפך להיות המאכל האהוב גם עליהם.

מסורת וימי הולדת בילדותי

בילדותי חגגנו ימי הולדת עם זר שהכנו מפרחי בר שקטפנו בשכונה, אימא שלנו הכינה לנו עוגה וכל ילד קיבל שקית קטנה עם מעט חטיפים. את החגים שלנו חגגנו יחד עם כל המשפחה המורחבת: סבא, סבתא, דודים ובני דודים. כל אחד היה מכין מהמטעמים שלו ומביא לשולחן החג, והשולחן היה עשיר מאוד במגוון מטעמים ומאכלים טעימים מאוד, הייתה אווירה של חג מאוד כיפית ושמחה. המאכל שאני זוכרת מביתי יותר מכל הוא ממולאים מכל מיני סוגים.

הקמת משפחתי

הכרתי את בעלי מיכאל כשהייתי בת שבע עשרה, למדתי עם אחותו חנה בתיכון בפתח תקווה והיא הכירה בינינו. בהתחלה התביישתי קצת להכיר אותו, כי לא ידעתי מי הוא, אבל אחר כך אזרתי אומץ והכרנו, התאהבנו והתחתנו. גרתי בנתיבות והוא במבשרת. לאחר החתונה הקמנו את משפחתנו.

בגיל עשרים התחתנו. גרנו שש שנים בירושלים ונולדו לנו שתי בנות: מורן הבכורה ולירון (אימא של עלמה, המשתתפת עמי בתכנית). אחר כך עברנו למבשרת ונולדו לנו שני בנים: אוראל ודביר.

היום כולם נשואים ויש לנו שמונה נכדים מהממים. הנכדה הגדולה בת חמש עשרה והקטן בן שנה וחצי.

חלומות וכוחות שטמונים בי

חלום ילדותי היה להיות גננת. הגשמתי אותו ואני עדין גננת. במהלך השנים גיליתי כוחות ועוצמות – כמה שאני חזקה ועצמאית ויודעת לדאוג לכולם כשצריך.

המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר: "יגעת ומצאת – תאמין"

הזוית האישית

עלמה הנכדה המתעדת: שמחתי לשמוע וללמוד על ילדותה של סבתא. אני מאחלת לה שתהיה בריאה, שמחה ומאושרת.