מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד (דודי) בראשי. נולדתי בשנת 1956 בירושלים, בבית החולים שערי צדק הישן. אני האח השישי מבין 11 ילדים של הוריי.

הוריי עלו מכורדיסטאן בשנת 1950, הם הגיעו לירושלים ונקלטו במעברת הקסטל. הם גרו בצריף של שני חדרים – זוג הורים ושמונה ילדים. אבי עבד במשחטת עופות בשוק מחנה יהודה בירושלים, ואמי טיפלה בנו, הילדים.

החיים לא היו קלים בשנותיה הראשונות של המדינה. לא היו לנו שירותים בתוך הבית, והיינו צריכים לצאת החוצה למרחק של 50 מטרים לצריף ללא אסלה, אלא עם חור באדמה. גם את המקלחות היינו עושים מחוץ לבית, מתקלחים בגיגית ומחממים את המים בעזרת פרימוס. מאחר וחימום המים היה קשה, היינו מתקלחים רק פעם בשבוע, בימי חמישי, לקראת שבת.

בשנות השישים עברנו לגור בבית גדול בגבעת שאול. זה היה שיפור משמעותי בתנאים – היו לנו שירותים ומקלחת בתוך הבית.

כילד הייתה לי ילדות שמחה בבית חם ואוהב עם הרבה אחים ואחיות. אני קרוב לאחי הגדול שבי, וכשהייתי בן 10 היינו הולכים יחד ברגל בשבתות למגרש ימקא לראות את הקבוצה האהובה עלינו, בית"ר ירושלים. לא היה לנו כסף לרכוש כרטיס למשחק, והיינו מבקשים מאנשים זרים שיכניסו אותנו.

הזוית האישית

נדב הנכד המתעד: בזמן שישבתי עם סבא דודי והקשבתי לסיפור ילדות שלו, הרגשתי שאני לומד להכיר אותו יותר, שמחתי לשמוע על החוויות שלו כילד והופתעתי לשמוע שלא היה להם מקלחת ושירותים בבית ושהם התקלחו רק פעם בשבוע. אני מאחל לסבא שלי שיהיו לו חיים טובים, שיהיה בריא וחזק ושנמשיך לעשות דברים יחד.