מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של יעל כהן

נולדתי בתל אביב ברחוב שבזי 40, בבית עם סבתא ואחיות שלי ואימא ואבא. בבית הקרקע הייתה חצר גדולה עם שני מטבחים ואמבטיה ושירותים וארבעה חדרים. היו כמה כמה בתי כנסת בשכונה שלנו, היה בית כנסת למרוקאים, לתימנים, וגם עוד כל מיני, של עדות שונות. אבא ודוד שלי ואח שלי התפללו בבית כנסת לתימנים. אחרי שאח שלי נולד כבר עברנו דירה, בדירה החדשה גרנו בלי סבתא שלי.

ביום שבת נהגנו לאכול ג'חנון ומרק תימני וביום שישי כשאבא שלי ואח שלי חזרו מהבית הכנסת ועשינו קידוש ואחרי האוכל היו מברכים את ברכת המזון.

עם החברים בשכונה שיחקנו בעיקר בחוץ, שיחקנו קלאס ומחניים היינו יוצאים לשכונה עם כל השכנים והחברים מהשכונה.

אני הייתי בגן ציפורה ברחוב מוליבר. הגננת הייתה נחמדה מאוד היא וגם בעלה. קראו לגננת ציפורה ולבעלה רחמיאל, אבל הילדים בגן קראו לו נחניאלי. אני רציתי לברוח מגן ציפורה, אז עמדתי על החלון וקפצתי והפועלים מהעירייה ראו אותי והחזירו אותי לגן. אחרי הגן, למדתי בבית ספר יחיאלי לבנות בשכונת נווה צדק. כל המתחם היפה של שכונת נווה צדק היום, הוא בעצם השטח שבו היה בית הספר שלי. למדתי שם עם האחיותשלי, שגם למדו שם. אחותי הגדולה הייתה בשכבה מעליי ואחותי הקטנה הייתה ארבע שכבות מתחתיי. לא הייתה לנו תלבושת אחידה. הצטרפתי לתנועת הצופים כשהייתי בכיתה ד' ו-ה'. במפגשי הפעילות, שיחקנו משחקים, וכל תחילת פעולה היינו מתפללים, רק באמצע השבוע. הלכתי גם לבקר בתנועת הנוער העובד, הייתי שם רק בכמה פעולות. בבית הספר התיכון למדתי בבית ספר "בית חנה", שהוא בית ספר מקצועי לתפירה. היו לנו גם לימודים עיוניים, כל יום היו לנו שיעורי תפירה.

בילדותי בתחפושת בחג פורים

לא שירתי בצבא כי התחתנתי. הכרתי את סבא בגיל עשרים והתחתנתי בגיל עשרים גם בערך במקום שנקרא אולמי דליה. גרתי בבן יהודה בתל אביב עם סבא וליאת וגלי. ליאת וגלי היו באותו חדר שתיהן והיו להן מיטות נפרדות. הן הלכו לבית ספר א.ד גורדון ובחטיבה לעירוני ה'. אני עבדתי בתפירה בתל אביב, אחר כך עבדתי באופנת נשים בדיזינגוף.

כשאביחי נולד הייתי בת 40 ובשנה שהייתה לו בר מצווה התגרשתי, ואז עברתי לגור בהוד השרון והוא למד בחטיבת הראשונים ובתיכון מוסינזון.

הזוית האישית

סבתא יעל: שמחתי לספר לנכדתי עלמה את סיפור חיי.

עלמה: נהנתי לשמוע את חיה של סבתא שלי.