מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאורה סלע , סבתא של איתי. השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, תיעדנו ביחד כמה סיפורים שסיפרתי לאיתי.

ילדות בגבעת נשר 

אני גדלתי ביישוב קטן, גבעת נשר, ליד חיפה ושם צברתי חוויות ילדות רבות. היינו כמשפחה אחת גדולה ומורחבת. את שעות אחר הצהריים בילינו במשחקים משותפים כמו קפיצות על חבל, קלאס, גולות, 5 אבנים ועוד. כשאמי רצתה שאחזור הביתה היא לא התקשרה לנייד, מי ידע על זה? היא פשוט שרקה לי שריקה מוסכמת או קראה בקול ואני הגעתי.

את הקניות ערכנו במכולת שכונתית קטנטנה, עמדנו מאחורי הדלפק ובקשנו: חצי לחם לבן, שמנת, חלב וגבינה. המבחר היה דל מאוד, לא כמו היום, לפעמים קנו לי גם ממתק קטן ומסטיק בזוקה. החנווני היה מחשב את סכום הקנייה בעזרת עיפרון ודף קטן וכשסיים הגיש לנו את החשבון שלמנו ויצאנו – זה גם היה סוג של בילוי נחמד. בימי שישי עשינו מסיבה שקראנו לה "ערב כיתה" כל פעם אצל משפחה אחרת בחצר. רקדנו במעגל ריקוד שנקרא "בן לוקח בת" – גולת הכותרת של הערב היה הריקוד הזה. תוך כדי ריקוד הילד שסבב במעגל בחר ילדה אותה הוא חיבב והבת בחרה ילד אותו חיבבה וכולם היו במתח מי ייבחר או תיבחר.

בהיותי בכתה ה' עברתי ללמוד בחיפה בבית ספר אליאנס, נסעתי באוטובוס מגבעת נשר לחיפה רק כדי ללמוד באליאנס ולרכוש את השפה הצרפתית ואני מודה להורי על כך ש"הרווחתי" עוד שפה. מנהל בית הספר היה הדוד שלי, מר שושן, והוא בחן אותי באם אני מתאימה ללימודים בבית הספר ה" נחשב" הבחינה נערכה בליל הסדר אצל סבתי וכמובן שהתקבלתי….

גור הכלבים הקטן שמצאתי

בילדותי רציתי מאוד לאמץ כלב ואמי לא הסכימה. לשמחתי הרבה מצאתי גור קטנטן וחמוד בחצר ביתי, לקחתי אותו והסתרתי אותו מתחת לסוודר שלבשתי כך שרק ראשו הקטן ביצבץ וכך הסתובבתי איתו וכשאמי התקרבה הכנסתי את ראשו פנימה. לעת ערב הייתי מכניסה אותו למחסן שהיה מתחת לביתי שמתי אותו בסלסלה מרופדת ולמזלי הוא לא הרבה לנבוח – כך במשך 5 ימים. ביום החמישי לא יודעת איך קרה הדבר, אבל הכלבלב ברח מהמחסן דפק על דלת הבית, פתחתי לו את הדלת, הוא קפץ היישר למיטתה של אמי מבלי שהצלחתי לעצור אותו. עד היום אני זוכרת אותו. לימים כשהקמתי משפחה אימצתי את ברנדה הכלבה האהובה שלנו. איתי ודאי זוכר אותה.

מרדכי – סבא רבא של איתי

סבא רבא מרדכי הגיע מוינה לישראל לאחר שברח בגיל 17 מאימת הנאצים. בדרכו לארץ עבר תלאות קשות מנשוא. כשהגיע עם בן דודו, אלכס, לתל אביב הם גילו שדוד משה – קרוב משפחתם, גר ברחוב אבן גבירול. הם התדפקו על דלתו והוא ורעייתו קיבלו אותם בשמחה גדולה ואף נתנו להם כסף שילכו לסרט וייהנו קצת לאחר הסבל הנורא שעברו…. אבל סבא רבא מרדכי החליט בהסכמתו של אלכס, בן דודו, שעדיף בכסף הזה לקנות גרביים וכך היה הדבר – הם קנו גרביים במקום קולנוע……

תמונת השבויים שהגיעו למחנה השבויים בוולפסבורג בחודש יולי  1941 – סבא של איתי בניהם

זה סוף הסיפור של סבתא ליאורה ושל איתי הנכד האהוב שלנו שהפך אותי ואת סבא אבי, יחד עם אורי אחיו התאום, האהוב לסבתא וסבא גאים מאודדדד.

הזוית האישית

איתי: היה לי מאוד כיף לכתוב עם סבתא סיפור. למדתי עוד סיפורים על סבתא רבתא שלי וגם על סבתא.

סבתא ליאורה: נהנתי מאוד מהזמן שהיה לי עם איתי.