מאגר סיפורי מורשת

שמי זיו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, נתן אליהו פרוינד. יחד אנו מתעדים את סיפור מחייה של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סבא מספר: "נולדתי בשנת 1949 בירושלים בבית החולים הדסה ברחוב הנביאים. אני בן בכור להוריי, אמי, שושנה לבית גולדברגר, ילידת ירושלים בעיר העתיקה, מקום שבו נולדה גם אמה לאה. אבי, אליעזר פרוינד, נולד בטירנה שבצ'כיה והגיע לארץ לבדו בגיל חמש עשרה לפני מלחמת העולם השנייה.

אני קרוי על שם סבי שנספה בשואה. השם עבר במשפחה על שם הסבא רבא הגדול. רבים מהילדים שנקראו בשמי נספו בשואה. את ילדותי עברתי בשכונת גאולה בירושלים, שכונה בה גרו יהודים חרדים, מסורתיים וחילונים. שכונת פועלים, אנשי רוח ופרופסורים באקדמיה. עובדה זו אפיינה את ירושלים שהייתה קטנה יחסית ומספר תושביה היה מוגבל. גרנו בדירה בת שני חדרים כאשר בכל חדר גרה משפחה, ולכולנו היו שירותים ומטבח משותפים.

אבא עבד בבניית ירושלים כל חייו. בנה שכונות למגורי עולים חדשים, סלל כבישים ודרכים ובנה גשרים. אמא עבדה כתופרת וגידלה אותנו, שלושת הילדים, למופת. כאשר אנו כותבים על ירושלים של ילדותי יש לזכור שהיו אלה שנות קיבוץ גלויות משמעותיות. כאשר הלכתי ברגל משכונת גאולה למרכז ירושלים פגשתי בדרך את כל גווניה האנושיים.

זכור לי שבגיל שש, בדרכי לבית הספר אשר היה רחוק מהבית, פגשתי פעם ראשונה בחיי לוויה ברחוב שטראוס במרכז העיר. היה זה מפחיד מפני שמנהג ירושלים החרדית היה לרוץ עם האלונקה. עוד זכור לי שאימי הייתה מבקשת ממני להתבונן על חלונות הראווה אודות הבגדים שראיתי – דוגמאות, צבעים, כפתורים ועוד. בקשה זו שלה גרמה לי לחדד ולטפח מיומנויות של התבוננות מעמיקה, חזותית ויכולת תיאור מפורטת.

שנותיי בירושלים חלפו בחברת חברים אשר כמוני גדלו בבתים דומים. שיחקנו, רכבנו על אופניים, טיילנו בחוצות ירושלים כשהחומה המפרידה בין שני חלקי העיר הייתה יעד עבורנו."

הזוית האישית

סבא נתן: הייתה זו חוויה לספר לנכדי אודות ילדותי האחרת, השונה והרחוקה. שוחחנו והשוונו לתקופתנו אנו. חושבני שהצלחתי להעביר מסר ולתת תחושה מהיכן גדלתי ומה אני יכול להעביר לדורות הבאים.

זיו הנכד המתעד: נהניתי מאוד במפגשים עם סבא, למדתי להכיר אותו טוב יותר. התעניינתי מהסיפורים שסיפר לי והופתעתי מחלקם.