מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ביפו בשנת 1953, להורים עולים חדשים מבולגריה – שלי ואלי בן עוזי, שגרו במעברה בשם "יד המעביר". כשהייתי בת ארבע, עברו הוריי לדירת שיכון בשדרות קוגל בחולון.

בית ילדותי היה בית מוזיקלי, שבו שמעו יצירות קלאסיות לרבות אופרות, כשברקע הורי שרים. יום אחד, שמעתי ברדיו שיר שמאוד אהבתי, התחלתי לשיר והתיישבתי ליד השידה בסלון. אצבעותיי נקשו על השידה כאילו היא פסנתר. אבא שלי שראה זאת, החליט באותו הרגע לעשות מעשה.

חודש לאחר מכן, הייתי לבד בבית והנה צלצול בפעמון. פתחתי את הדלת, ומולי נעמד גבר גדול ושרירי ואומר לי במבטא כבד: "גברת, יש פסנתר!" נדהמתי ולא ידעתי על מה הוא מדבר, וקראתי לאמא שלי שהיתה אצל השכנה. היא הגיעה ושאלה את הגבר: "איזה פסנתר?!" הגבר ענה: "הבאתי פסנתר כנף שחור גדול, הוא נמצא למטה והוא לא עובר בחדר מדרגות, צריך להביא מנוף".

כעבור זמן מה, מגיע מנוף ומעלה את הפסנתר שהיה בתוך תיבת עץ ענקית לתוך המרפסת ומשם לסלון. כשנפתחה תיבת העץ, נדהמתי לראות פסנתר כנף ענק של אולם קונצרטים, שחור נוצץ, עומד במרכז הסלון ותופס את כל החלל. בשל גודלו העצום של הפסנתר, לא נשאר מקום לריהוט סלון.

כששאלו אותנו כמה חדרים יש בבית, ענינו בחצי קריצה: "יש חדר שינה, שירותים, אמבטיה ופסנתר."

אבא שלי, אלי, מאוד אהב מוזיקה. בילדותו בבולגריה היה חסר אמצעים ועני, ולא יכול היה לממן לעצמו לימודי מוזיקה. הוא החליט להגשים את החלום שלו באמצעותי ולהעניק לי לימודי מוזיקה ופסנתר, דבר שלא היה ביכולתו לקיים לעצמו.

מאותו הרגע, ואני בת ארבע וחצי בלבד, ולמרות שרגליי הקטנות לא הגיעו לפדלים של הפסנתר, התחלתי לימודי נגינה. הייתי חוזרת מגן טרום חובה, עוזבת את המשחק בבובות החול והבוץ, מתייצבת פעמיים בשבוע לשעורי הפסנתר אצל מיטב המורים המקצועיים והקשוחים, שהיו דאז, יוצאי ברית המועצות, פולין ובולגריה, וכל זאת לא לפני ששטפתי ידיים בסבון כדי להסיר את שאריות הבוץ.

הזוית האישית

ברק הנכד המתעד: תוכנית הקשר הרב דורי היא ללא ספק אחד הערכים שמרכיבים משפחה!

סבתא לינה: שמחתי מאד כשברקי , הנכד שלי, ביקש ממני סיפור מהעבר שלי. אין ספק כי ההתעניינות בעבר של סבתא וסבא מעניקה לילדים ולנכדים בטחון, משמעות ועוגן לחיים שלהם. שמחתי לספר לו היכן נולדתי ומה עבר עלי בילדותי. המפגש וההתעניינות ההדדית חיזקה את הקשר בינינו.

אני מאחלת לברקי ולי להמשיך ולהתעניין בסיפורי החיים שלנו, להמשיך לעשות פעילויות חווייתיות יחדיו, כי לחום ולאהבה של סבתא וסבא – אין תחליף בעולם!