מאגר סיפורי מורשת

שמי זאב צימבלר, נולדתי ב-20 בינואר 1951 ביפו. אני בן יחיד ונקראתי על שם סבא שלי מצד אמי.

מקור השם צימבלר

השם צימבלר מגיע מהמילה "צימבל" – כלי הקשה כמו מצילתיים. כנראה שאחד מאבות המשפחה היה נגן בכלים אלה.

ילדות ונעורים

הוריי, שמואל ובלה, נולדו בפולין והיו ניצולי שואה ממחנה ההשמדה ברגן-בלזן, ששוחרר על ידי הצבא הבריטי ב-1945. רוב משפחתם נספתה בשואה. הוריי עלו לישראל ב-1948 והתיישבו בשכונת ג'בליה ביפו, שם נולדתי.

אחד הזיכרונות המרגשים מהתקופה ההיא הוא המפגש בין אבי ואחיו. יום אחד אבי נכנס למונית והתיישב מאחור, ולא ידע שאחיו הוא הנהג. במהלך הנסיעה, אחי אבי זיהה אותו במראה, והם גילו שהם אחים באמצע הנסיעה וחגגו את המפגש המרגש.

המעבר לרמת גן

בשנת 1954 עברה משפחתנו לרמת גן, לשכונת הגפן. למדתי בבית הספר היסודי "הגבעה". בשכונה היה פרדס גדול שבו שיחקתי עם חבריי במשחקים כמו תופסת, מחבואים, קפיצת שלושה מקלות, חפש את המטמון, ים יבשה, דג מלוח, גוגואים, חבל/גומי, קלאס ועוד.

האווירה בבית הספר הייתה משפחתית, המורים הכירו את כל הילדים וההורים. הדגש בלימודים היה על חברות, התנהגות וחינוך למעשים טובים.

שירות צבאי

לאחר סיום התיכון בבית הספר "אוהל שם" ברמת גן, התגייסתי לצבא בשנת 1969. שירתי כנהג בבסיס תובלה עם ייעוד לקורס קצינים. עד מהרה הפכתי לנהג הבוס של ראש מדור מובילי טנקים. השירות הצבאי היה חוויה מרגשת ומעצימה עבורי. על אף שירותי בבסיס פתוח, נאלצתי להתמודד ולהסתדר בכוחות עצמי, דבר שחישל אותי לעתיד.

לימודים ועבודה

עם סיום השירות הצבאי בשנת 1972, נרשמתי ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדתי סוציולוגיה ומדעי המדינה. לאחר סיום לימודיי ב-1975, התקבלתי לעבודה בבנק לאומי. אהבתי אנשים ורציתי עבודה שתאפשר לי קשר יומיומי עמם. במשך 42 שנים נתתי שירותי בנקאות שונים ללקוחות פרטיים, עסקיים וחברות, ונהניתי לראות לקוחות מרוצים, עם חלקם אני עדיין בקשר עד היום.

חיי המשפחה

את אשתי, אסתי, הכרתי בצבא בשנת 1971. לאחר השחרור ב-1975 התחתנו. בשנת 1978 נולד בננו הבכור, דורון (אבא של עומר), וב-1981 נולד בננו השני, דביר. לכל אחד מהבנים שלושה ילדים (בת ושני בנים) בגילאים 9-16. המשפחה שלנו נפגשת בכל האירועים, חגיגות ימי הולדת, ובכל שבועיים כולנו נפגשים אצלנו לארוחת שישי. בחגים, האירוח מתחלק בין המשפחות.

בילדותי, דוד שלי היה לוקח אותנו כל שבת למשחקי כדורגל, וכך התאהבתי בספורט זה. בבגרותי הלכתי עם חברים למשחקים של הכח רמת גן. גם ילדיי נדבקו בחיידק הזה. כשנסענו לבקר את הוריה של אשתי בחיפה, היינו לוקחים את הנכדים למשחקי הכדורגל של מכבי חיפה. כך הפכנו כולנו לאוהדים שרופים של מכבי חיפה עד עצם היום הזה.

המסורת והמורשת

אבי גדל במשפחה דתית ומסורתית, ומסורת זו עברה גם אלינו. בני דורון, למשל, מניח תפילין כל יום, צם ביום כיפור ונוסע כל שנה עם חמו לתפילות בצפת. סט של טלית ותפילין שהיו של אבי ז"ל הועברו אליי בבר מצווה שלי, הועברו לדורון בבר מצווה שלו, ובעזרת השם יועברו לעומר עם הגעתו למצוות.

הזוית האישית

עומר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא זאב ולהכיר אותו יותר לעומק. גיליתי דברים שלא ידעתי על ההיסטוריה של משפחתי וחשוב שאדע זאת ואוכל לשתף מידע זה בעתיד.

סבא זאב: השיחה עם עומר, נכדי, על שורשי המשפחה הייתה חוויתית מאוד מרגשת ואפילו מרתקת. עומר הקשיב בהתעניינות מרובה, תוך כדי שאלות, לכל החוויות המשפחתיות שעברו עלינו מאז ימי השואה ועד עצם היום הזה. מבחינתי, הצלילה לנבכי העבר שלי ושל המשפחה ושיתוף נכדי הייתה עוצמתית. אני מקווה שגם עומר למד וילמד את חשיבותה של המשפחה. מאחל לו שסיפורי חייו שיועברו על ידו לילדיו ולנכדיו יהיו חיוביים ובעלי תוכן משמעותי.