מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי דינה גונדה, ואני בת 92. נולדתי ב-1932 בעיר הומנה שבסלובקיה למשפחה שמחה. אמא שלי, שנולדה גם היא בהומנה, הכירה את אבי שחזר מהשבי ברוסיה אחרי ארבע שנים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הם התאהבו והתחתנו במהירות. אמא שלי למדה מוזיקה, שהייתה אהבת חייה.

אבא שלי פתח חנות תמרוקים ופיתח עניין בטכנולוגיה, במיוחד בצילום. הוא רכש מצלמות וציוד לפיתוח סרטי צילום. אחרי הנישואין, אמא שלי עזרה לו בעסק ודאגה למשק הבית. אני נולדתי אחרי אחי משה, שהיה אז בן שלוש. הבית שלנו היה ליברלי וחילוני, וגדלנו באהבה עם דגש על החינוך. ילדותי הייתה מאושרת מאוד. בגיל 4 התחלתי ללכת לגנון, ובגיל 6 התחלתי את כיתה א'. אהבתי ללמוד, לגלוש על מזחלת שלג, לרכוב על אופניים ולשחות.

אך כל האושר הזה נגמר עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה. החוקים המדכאים שהוגבלו את חופש התנועה ורדיפת היהודים הגיעו גם לסלובקיה. כשהגרמנים כבשו את המדינה, החלו לגרש יהודים למקומות בלתי נודעים. חבר טוב של אבי, שעבד במשטרה, הזהיר אותנו, וברחנו להונגריה לסבי. הורי ואני התפצלנו; אחי ואני נשארנו אצל סבא בקוסינו, בעוד הורי עברו לבודפשט עם מסמכים מזויפים. אחי הצטרף לקבוצת נוער והגיע לארץ במסגרת עליית הנוער.

ב-1944 הגרמנים כבשו את הונגריה, ואני עם סבי ודודתי נשלחנו למחנה ריכוז באושוויץ. סבי לא שרד, ואני ודודתי נשלחנו לגרמניה לעבודת כפייה. ב-1945, לאחר סיום המלחמה, חזרתי לעיר מולדתי ונפגשתי בשמחה עם הורי. אחרי שהייתי בתנועת הנוער השומר הצעיר, עליתי לארץ במאי 1949 ופגשתי את אחי משה. לאחר שנה בקיבוץ מענית, עזבתי כדי ללמוד רפואה בבית ספר לאחיות.

מאלבום התמונות

באותה תקופה הכרתי את צבי, חבר קיבוץ שער העמקים. נישאנו וחיינו באושר. נולדו לנו שני ילדים, טלילה וילון, ואני עבדתי כאחות בקיבוץ במשך שנים רבות. המשפחה התרחבה, ואהבנו לטייל בטבע ולשחות בבריכה. התחביבים שלי כללו משחק פינג פונג, ושיחקתי בכל הזדמנות אפשרית. עם הזמן, ילדי הביאו נכדים ונינים, ומאז אני חיה באושר.

תמונות משפחתיות

סרטון – סבתא דינה מספרת לעומר – לחצו על הקישור 

הזוית האישית

עומר הנכד המתעד: החוויה היתה טובה ומאוד נהניתי, אך יותר מכל נהניתי להכיר את סבתי לעומק. בטיול שעשינו למוזיאון "אנו", הגענו לחדר VR ושם ראינו יחד סיפור, והיה מרגש.