מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סיפורה של סבתי לאה בולטר, וכך מנציח אותו במאגר המורשת.

החיים בניו יורק

סבתא רבתא שלי, לאה בולטר, נולדה בניו יורק, ארה"ב, לאחר שהוריה עלו מאוקראינה לארה"ב. היא עבדה בבית ספר, ולאחר מכן השלימה פרופסורה באוניברסיטה ועבדה שם. כשאימי הייתה בת שנה וחצי, היא ביקרה בארה"ב עם הוריה בפסח, והם ביקרו בכל מיני מקומות, כולל הבית הלבן בוושינגטון. הם שמרו את כל החגים, שמרו שבת, היו ציונים, ובגלל זה סבא שלי עלה לארץ בגיל צעיר לבד. הוריו באו כל כמה שנים לבקר, ובאחת הפעמים שבאו לבקר כשהיו זקנים, הם התנדבו בחברת שראל לרפואה וצבא.

החיים המשפחתיים

סבא רבא וסבתא רבא שלי כנראה נפגשו בקהילה בניו יורק והתחתנו בספטמבר 1948, כשהוא היה רואה חשבון בן 24 והיא מורה בת 20. כשהם הולידו את בנם הראשון מרדכי, שהיה אבא של אמא שלי, הם היו בני 29 ו-25, ואחריו נולדו עוד שלושה אחים: שלום, חיים ומאיר. יש להם שישה נכדים – ארבע נכדות גרות בארץ, ונכד ונכדה בארה"ב. אמא שלי ואחיותיה טסו לארה"ב כל כמה שנים. הם אהבו לעשות ספורט, לטייל ולבקר במוזיאונים.

גלגולו של חפץ

כשאימי הייתה בת 18 היא ביקרה בארה"ב וסבתא רבתא שלי הביאה לה טבעת מיוחדת ועתיקה. היא סיפרה לאימי שהטבעת עברה כמה דורות, כנראה מאוקראינה. אמא שלי משתמשת בה במועדים שמחים ובשבתות.

השיר האהוב עליה היה: "דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום," אבל היא הייתה משנה את המילה "נועם" ל"נעמה" על שם אמא שלי שהיא הנכדה הגדולה. אין לנו איך לספר על בת המצווה שלה כי היא נפטרה לפני חצי שנה, אז אנחנו מספרים על זה שהיא הייתה באה למועדים שמחים כמו בת מצווה וחתונות של הנכדות.

צוואה רוחנית סבתא רבתא שלי השאירה צוואה רוחנית לבנים שלה, בה היא כותבת איך להיות אנשים טובים בעולם ואיך לעזור אחד לשני.

הזוית האישית

אליהו הנין המתעד: למדתי הרבה על המשפחה שלי, היה מהנה ומעניין.