מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד פאוקר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, בארי. יחד אנו מתעדים סיפור מחייי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

נולדתי בפברואר 1955 בעיר צ'רנוביץ שבאוקראינה, אשר הייתה חלק מברית המועצות. אחרי הגן למדתי באותו בית הספר מכיתה א' עד סוף התיכון. אבא שלי היה מנהל של בתי הקולנוע בעיר, וזה הקנה לי אפשרות ללכת לכל הסרטים שאני רוצה בחינם. מאז אני מכור לסרטים. אמא שלי עבדה באוניברסיטה והיה לה מקצוע מאוד מיוחד – היא הייתה מנפחת זכוכית והכינה כלים מזכוכית למעבדות מחקר. לפעמים הייתי בא אליה לעבודה והיא לימדה אותי איך לעשות דברים פשוטים מזכוכית.

ילדותי

ילדותי בברית המועצות הייתה בסך הכל מאושרת. הייתי בתנועות נוער ובמחנות קיץ. כל שנה נסענו עם הוריי או לים השחור או להרי הקרפטים. עד גיל 7 הלכתי לגן, ובגיל 7 התחלתי כיתה א'. רוב הילדים בכיתה היו מאותו הגן שבו הייתי. הייתה לנו תלבושת אחידה מאוד מצחיקה. השיעורים הכי חשובים היו לדעת איך לכתוב נכון את האותיות והמספרים, וכתבנו אותם בעזרת עט ציפורן ודיו. זה היה מאוד מלכלך כי היה צריך לחכות עד שהדיו יתייבש, אחרת זה נמרח על כל הדף.

בכיתות יותר גבוהות שיחקתי בקבוצת הכדורעף של בית הספר. בתיכון, יחד עם כמה חברים מהכיתה, הקמנו להקה ואני ניגנתי על גיטרה. יצא לנו לנגן במסיבות של בית הספר. מכיוון שגיטרות חשמליות עלו הרבה כסף, בניתי גיטרה חשמלית בעצמי. כשבגרתי הלכתי לשני חוגים שמאוד אהבתי: חוג להכנת טיסנים וחוג להכנת רדיו טרנזיסטורי. לא היה חסר לי כלום, הוריי דאגו לי להכל.

יציאה לגמלאות וחוויותי היום

התחביב האהוב עלי הוא לטייל בעולם במקומות רחוקים ומיוחדים ולהכיר את המקומות דרך הרגליים. המקומות המיוחדים שהייתי בהם הם יפן, סין, ניו זילנד, דרום אמריקה, איסלנד, קמצ'טקה והשנה אני מתכנן לעשות מסע רגלי בהרי האלפים באירופה. לפני שנתיים יצאתי לגמלאות, אך עדיין ממשיך לעבוד מפעם לפעם באותה חברה. מאוד נהנה מהזמן הפנוי אותו אני מחלק בין הנכדים והתחביבים.

חפצים מהעבר שלי

יש ברשותי שעון כיס עשוי מכסף שקיבלתי מסבי. הוא עובר במשפחה מדור לדור. השעון לא עובד, אבל הוא משמש כזיכרון חם על סבי.

שעון הכיס שקיבלתי מסבי

עוד דבר שהוא קצת מצחיק, כשהייתי בגיל 4-5 קיבלתי במתנה רכבת חשמלית שנוסעת על פסים עד היום הרכבת עדיין עובדת. לרכבת יש חמישה קרונות וקטר אחד. הרכבת בנוייה על סוללות וכשמפעילים אותו היא מתחילה להבהב עם אורות. היא משמשת לי זיכרון חם לסבי אשר נתן לי את רכבת זו.

באותו הזמן דבר זה היה 'נחשב' מאוד.

הזוית האישית

בארי הנכד המתעד: מאוד נהניתי ביצירת עבודת שורשים זו. היא קירבה אותי ואת סבי מאוד! למדתי להעריך את הדברים הקטנים ושלא כל דבר הוא מובן מאליו. עכשיו כשאני יודע מה סבי עבר, אני אלמד להעריך אותו טוב יותר. סבא, אני מאחל לך רק טוב בעולם. תמשיך להיות סבא כזה מקסים ומדהים! אוהב אותך.

סבא דוד: מאוד נהניתי לעבוד עם בארי. מטרתי הייתה לנסות ללמד אותו להשקיף על החיים בצורה אחרת ושונה. אני שם לב שעבודת שורשים זו תרמה לו מאוד, ואם להודות על האמת, היא גם לימדה אותי דבר או שניים. אז בארי, בהצלחה בהמשך הדרך. תמשיך להיות ילד טוב וממושמע שמביא נחת להורים ולסבים ולסבתות שלך. אוהב, סבא!