מאגר סיפורי מורשת

שמי ניק, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפור מחייה של סבתי ז"ל, מריה גורדים, ומנציח אותו במאגר המורשת.

ילדות בברית המועצות

מריה מיטניצקי נולדה בשנת 1932 בעיר מוסקבה, רוסיה (אז ברית המועצות), למשפחה יהודית שמקורה בפולין, למיכאל ורבקה מיטניצקי. היא הייתה הבת הבכורה במשפחה עם שלושה אחים: אנה וסמיון. באותם זמנים, משפחתה הסתירה את הרקע היהודי שלה בגלל האנטישמיות. כאשר הייתה בביתה, בני משפחתה קראו למריה "מורה" (Mura), אך מחוצה לו קראו לה מריה, שהיה שמה הרשמי.

בשנת 1941, כשהייתה בת 9, התחילה מלחמת העולם השנייה ברוסיה עם פלישת הנאצים לברית המועצות. בזמן המלחמה, מריה ומשפחתה עברו ממוסקבה לעיר אחרת על מנת להיות בטוחים מהמלחמה. בתום המלחמה הם עברו לעיר צ'רניגוב שבאוקראינה.

מלחמת העולם השנייה והשפעותיה

במהלך מלחמת העולם השנייה, לא הייתה אפשרות ללימודים בבית הספר בצורה סדירה, ולכן לאחר סיום המלחמה, מריה נאלצה להשלים את הלימודים שפספסה בבית הספר, ולאחר מכן התחילה לימודים אקדמיים בתחום החקלאות. לאחר שסיימה את לימודיה האקדמיים, היא קיבלה הפנייה לעבודה בעיר סומי (Sumi), לשם עברה יחד עם משפחתה. שם היא הכירה את בן זוגה לעתיד, איגור גורדין, שבאותו זמן שמו היה ישראל. הם התחתנו בשנת 1955. בשנת 1957 נולדה להם סבטלנה, בשנת 1962 נולדה טטיאנה, וב-1972 נולד מיכאל (אבא שלי).

קריירה ומשפחה

לאחר לימודיה האקדמיים ועברתה לסומי, היא החלה לעבוד בתחום ניהול תחבורה ודרכים חקלאיות. היא עסקה בסלילת דרכים, אספקת כלי תחבורה ועבודה לחקלאים, וניהלה ציים של כלי תחבורה המשמשים לחקלאות. הרכבים האלה שומשו בעיקר לאספקת חומרים וכלים לחקלאים לצורך עבודתם. בשנות ה-80 של המאה ה-20, מריה יצאה לפנסיה בגיל 50 בערך, כך היה נהוג אז בברית המועצות.

עלייה לישראל

בשנת 1998 מריה ובעלה עלו לארץ בעקבות בתם טטיאנה, שעלתה לפני כן, ב-1996. בזמן הזה, שניהם היו בגיל פנסיה, וכשעלו לארץ, הם לא עבדו. מרגע העלייה, הם עברו לגור אצל טטיאנה באשדוד, ובשלב מסוים עברו לגור בדירה משלהם, גם היא באשדוד. בזמן הזה הם למדו עברית ובילו חלק ממנו במועדון לפנסיונרים, שם מריה השתתפה במקהלה ויצאה לטיולים ברחבי הארץ.

מריה נפטרה בשנת 2015.

הזוית האישית

ניק הנכד המתעד: חוויית הלמידה והחקר במסגרת התכנית הזו הייתה מאוד מעניינת, ושמחתי ללמוד על העבר של משפחתי. אני שמח שכעת חלק מההיסטוריה שלה מתועד ולא ישכח. למטרת העבודה דיברתי עם אבי, שסיפר לי על סבתי מריה, שלא הייתה לי ההזדמנות לפגוש ולדבר איתה, מפני שנפטרה לפני כתשע שנים. היה מעניין לשמוע את סיפורה מאבי, ולמרות שלא זכר עליה הרבה, הצלחתי להרכיב ממה שידוע לי את הסיפור הזה עליה.