מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה, נולדתי בחיפה להורים שעלו מרומניה. אבי, יצחק ויסבוך, היה פעיל ציוני אשר פעל להעלאת יהודים לארץ. הוא ברח מרומניה בשנת 1949 בזהות בדויה – צ'כי, בשל פעילותו הציונית שהייתה מסוכנת. בשנת 1936 החל בפעילות ציונית במסגרת תנועת "צעירי מזרחי", שהפכה ל"בני עקיבא". תפקידו בתנועה היה לארגן "מושבות" – מחנות קיץ. הם ארגנו פעילות חברתית והקימו "קיבוץ" בעיר הבירה בוקרשט. בשנת 1941, לאחר כניסת הרוסים לרומניה והפיכת המשטר לאנטישמי, נאלץ לעזוב את הקיבוץ ולחזור הביתה. נאסר עליהם לנסוע ברכבות והם לא יכלו לחזור לבתיהם, מה שהוביל לארגון עליות בלתי לגליות באמצעות מתן שוחד וארגון דרכונים מזויפים.

בארץ, אבא שלי התקבל לעבודה בבית המכס בזכות ידיעתו את השפה העברית. אימא שלי, אדית לבית כהנא, עלתה לארץ בגיל 19 מסיבות ציוניות וגרה בבית החלוצות בחיפה. שם הכירה את אבא שלי ונישאו. אני נולדתי ולאחר ארבע שנים נולד אחי רם. בילדותי גרנו בחיפה ברחוב יחיאל 18, ליד שוק תלפיות. הבית היה בית אבן, ושם גרה גם משפחת זיידי. חיינו באחווה ובשלום, והכניסה לבית הייתה משותפת. סבא וסבתא מצד אבא גרו איתנו, והבית היה מוקף חלונות. בחצר הצמודה נהגו ילדי השכונה לשחק כדורגל, ולא פעם הכדור פגע בחלונות ושבר אותם, דבר שדירבן אותנו לעבור דירה.

תעודת שירות של צה"ל

בבית, סבא וסבתא דיברו ביידיש, וההורים דיברו רומנית. אבי לימד את אמי עברית ולאט לאט עברנו לדבר בשפה העברית. הבית היה דתי, ובכל יום שישי היינו עושים קידוש. סבא היה מברך אותנו הילדים. למדתי בבית ספר אליאנס בהדר מכיתה א' עד י"ב, והשפה הראשונה שלמדנו שם הייתה צרפתית, ולאחר מכן אנגלית. בגיל 11 עברנו לדירה בדרך נווה שאנן, ושם תפסה אותי מלחמת ששת הימים. נאלצנו לכסות את כל חלונות הדירה בבדים שחורים כדי שמטוסי האויב לא יראו אור ויפציצו. גרנו בקומה האחרונה על עמודים והמקלט היה משותף בקומה התחתונה. בית הספר שלי היה רחוק מהבית, ולפעמים נאלצנו ללכת הביתה ברגל.

הבית בחיפה

לקראת גיל 18 פרצה מלחמת יום הכיפורים, ונאלצתי לחכות למידע מחברי גרי, ששירת בחיל האוויר. לאחר המלחמה התגייסתי לצבא ושירתי כמדריכת גדנ"ע. למדתי בטכניון בלימודי ערב סרטוט בניין ועבדתי במשרד התקשורת, ולאחר מכן בסוכנות היהודית.

כשהוריי התחתנו ועברו לגור בחיפה, סבא וסבתא מצד אבא שלי עברו לגור איתם. הבית היה דתי וסבא היה מברך אותנו בכל יום שישי. אבי התקבל לעבודה בבית המכס בחיפה בזכות ידיעתו את השפה העברית, ואמי עבדה במפעל לסלילים. בגיל 4 התחלתי ללמוד בגן דתי ובגיל 6 בבית ספר אליאנס. סיימתי שם את לימודיי עם בגרות מלאה ולאחר מכן עבדתי במשרת עמילות מכס עד הגיוס לצבא.

היום אני נשואה לגרשון (גרי) ויש לנו שלושה ילדים – הדס, ארז ומור – ותשעה נכדים. אנחנו גרים ברמות יצחק, ואני פעילה ומתנדבת בעירי נשר. בשנת 2023, בחגיגות 100 שנים לנשר, קיבלתי את אות יקירת העיר על כל שנות הפעילות שלי. אני חברה פעילה במועדון רוטרי נשר, פעמיים הייתי נשיאת המועדון, ואנחנו עוסקים בגיוס כספים לפעילויות למען הקהילה בעיר.

סרטון – יונה אורדן מספרת לנועם – לחצו על הקישור

הזוית האישית

נועם: היה לי מהנה במסגרת התכנית, כי הסיפור ממשיך לעוד דורות ואני חושב שזה מדהים שאפשר לשמר סיפורים ככה.