מאגר סיפורי מורשת

סבתא ענת רדי מספרת לנכדתה חני:

נולדתי בנס ציונה, ב-י"א בניסן שנת תשט"ו, להוריי הרב יפת ומרת רחל נחשוני. הוריי קראו לי בשם ענת בעקבות הצעתה של שכנה. נולדתי כבת שלישית אחרי שני בנים, שמעון ועמירם, ולאחר הרבה שנים הייתי הבת הקטנה במשפחה ותמיד רציתי אחיות ולא היו לי.

כשלמדתי בבית רבקה בכפר חב"ד בכיתה י', ראיתי את חברותיי בפנימייה כותבות מכתב לרבי ומקבלות מכתבי תשובה. החלטתי שגם אני אכתוב ואבקש ממנו ברכה לאחיות. יום אחד התעכבתי בכיתה אחרי הלימודים וכתבתי מכתב לרבי, בו ביקשתי ברכה לאחיות כדי שלא ארגיש בודדה. כתבתי שבעז"ה כשייולדו לי אחיות, אשכנע את הוריי לרשום אותן לבית ספר חב"ד ואלמד אותן על חב"ד ועל הרבי המיוחד שלנו, והן תהיינה חב"דניקיות.

ברוך ה', לאחר כמה חודשים התבשרתי שאימי בהריון. בי"א ניסן, יום הולדתי השבע עשרה, נולדה אחותי אורלי, ובכ"א ניסן, שנתיים לאחר מכן, נולדה אחותי אושרת. היותי ילדת "הסנדוויץ'" במשפחה לא הורגשה כלל, כי הרבה שנים הייתי הצעירה ואחר כך הייתי האחות הגדולה.

הוריי היקרים

הוריי נולדו בתימן, בעיר לודר על גבול צנעא. הם היו בני דודים שנישאו זה לזו עוד בתימן בגיל צעיר מאד. הם השתוקקו לעלות לארץ הקודש. בנוסף לאהבתם הגדולה לישראל, הם סבלו מהתנפלויות ובזיזת רכושם מצד הערבים. בשנת 1950, בהיות הוריי בני חמש עשרה ושש עשרה, הם אספו את מטלטליהם וחפציהם האישיים החשובים ביותר, ספרי קודש וספרי תורה, ועלו לארץ. בתחילה הביאו אותם לגור ביערה שבצפון הארץ ואחר כך, עם השנים, הם עברו לגור בנס ציונה.

הוריי היו אנשים מיוחדים וטובים, אדיבים ומאירי פנים לכולם, לא משנה אם האדם שעומד לפניהם דתי או לא שומר תורה ומצוות. תמיד שמחו בחלקם, נתנו ועזרו בשמחה ובאהבה לכולם. הם היו ממש צדיקים שהקפידו מאוד על שמירת היהדות שעברה מדור לדור, הם לא וויתרו אפילו על סעיף קטן בהלכה. גם כשבסביבתם הרבה לא שמרו תורה ומצוות, הם השפיעו על הסביבה והראו לכולם כמה טוב לשמור על התורה והמצוות. ירשתי מהם הרבה ערכים מיוחדים, שהם נר לרגלי. אחד מהם הוא ההארת הפנים לכל אחד ואחת, גם אם הוא שונה ממני ולא שומר עדיין תורה ומצוות.

אני זוכרת שהיו להוריי עצים בחצר עם הרבה פירות, ותמיד אבי היה נוהג לקטוף מהם ולחלק לאנשים. עד היום מספרים אנשים שזוכרים אותו רוכב על אופניים, ובדרך עוצר ואומר לכולם שלום, ומתייחס לכל אדם באהבה. גם אימי הייתה מאירת פנים ומחייכת לכולם, צנועה ובעלת חסד גדולה. השפיעה ודיברה עם הסובבות אותה על יהדות, צניעות, מעשים טובים ומצוות המיוחדות לבנות, ממש כמו שליחה. עד היום כולם מזכירים אותם כאנשים מיוחדים במינם, בעלי חסד ונתינה לזולת, נבונים ומכובדים. אימי עסקה כמדריכה במוסד של אנשים לא בריאים בנפשם, וכשהתבגרה עבדה כטבחית לאנשי הייטק שעבדו בפארק המדע ברחובות. היא הייתה בשלנית מעולה ואהובה על כולם, המטעמים שלה היו מעין עולם הבא. אני מתגעגעת לאוכל שלה ותמיד נדמה לי שטעם הגן עדן שלו עדיין על לשוני. אבי עבד בבית אריזה בפרדס, באריזת תפוזים ליצוא לחו"ל. (נס ציונה הייתה מלאה בפרדסים שהניבו הרבה תפוזים). לאחר מכן למד אבי את אומנות המילה, וזכה למול מאות תינוקות. במהלך השנים עסק גם בהשגחת כשרות בחנויות של בשר ועופות מטעם המועצה הדתית בנס ציונה.

סביי וסבותיי

הסבים והסבתות שלי עלו לארץ מתימן באותה עלייה של הוריי. סבתותיי משני הצדדים, סבתא שולמית וסבתא שושנה, זכורות לי כנשים מיוחדות ומקסימות, צדיקות ואהובות על כולם, בעלות לב ענק של נתינה, עזרה וחסד לזולת, באהבה ובשמחה. שני סביי, ר' משה ור' שלום, היו אחים, צדיקים וחכמים. הדבר המיוחד שאני זוכרת מהם זה, שתמיד כשבאתי לבקר אותם הם היו עם ספר לימוד פתוח והיו עסוקים בלימוד התורה. כמו הוריי, הם האירו פנים והרעיפו אהבה לזולת, והכניסו הרבה אורחים. אני מתגעגעת כל כך לראות את הוריי ואת הסבים והסבתות שלי בעיני בשר.

ילדות בנס ציונה

העיר נס ציונה של ימיי ילדותי הייתה בעצם מושבה. היא זכורה לי כמקום ללא כבישים סלולים, הרחובות ודרכי העפר לא היו נוחים להליכה ונסיעה. היו בה בתים בודדים והמון פרדסים. היום, כשאני הולכת ברחובותיה ורואה את הבתים והבניינים שנבנו בה, אני רואה בעיני רוחי, בכל פעם מחדש, את אותם פרדסים עליהם הם נבנו. אט אט התפתחה המושבה, גדלה והפכה לעיר. אני זוכרת שהיינו המשפחה הדתית היחידה באזור, לימדנו את כל השכנים על יהדות, שמירת שבת וצניעות, וזה השפיע עליהם מאוד. בעקבות כך, חלקם התקרבו ליהדות ב"ה. מקום מגורינו היה בסביבה נעימה וחמה, אנשים טובים ושמחים, כולם חיו בשמחה כמו משפחה אחת גדולה. בית הכנסת היה ממש קרוב לבית שלנו. הייתי מגיעה אליו בחגים ולפעמים גם בשבתות. את הקניות ערכתי במכולת מול הבית.

הבית שלנו היה בנוי משני חדרי שינה, מטבח קטן וחצר ענקית. הייתה לנו בחצר מיטה, והעץ של השכנה שגרה בבית ליד היה נותן לנו צל בחצר. היה מרחב גדול לילדים ואוירה כיפית ונעימה. המשחקים ששיחקתי בהם היו: גומי, חבל, שבע אבנים – משחק שממש אהבתי, וגם חמש אבנים. היו לי מלא תחביבים, חלק מהם היו: לצייר, לשחק עם חברות ושכנות, לקרוא סיפורי צדיקים ועוד. בשעות הפנאי ניקיתי את הבית. השתתפתי בחוג ספרות ובחוג דרמה. ואת יודעת מה אהבתי הכי לאכול? עוף ואורז שאימי בישלה. הממתק הכי אהוב עלי היה המסטיק העגול. בכיתה כולן היו חברות שלי ושיחקנו יחד, אך אחר הצהריים ובערב לא היינו יוצאות לבתים של שכנות וחברות ולא טיילנו, היה מפחיד לצאת מהבית בעת החשיכה. אבא שלי ארגן הרבה טיולים. פעם אחת הצטרפתי לאחד מהם. חיכתה לנו מחוץ לבית משאית גדולה (לא אוטובוס), אליה עלו כולם. נסענו לקבר רבי שמעון בר יוחאי, התפללנו שם ובערב הקמנו אוהלים. זו הייתה חוויה מיוחדת מאד עבורי. אבי גם ארגן הרבה טיולים בטבע.

חגיגות הבר מצווה של האחים שלי זכורות לי כזיכרון מתוק ביותר. כל המשפחה הגיעה וזה עשה לי כל כך טוב, אהבתי שכולם נפגשים יחד ואת האווירה המשפחתית. כשהייתי קטנה חלמתי שאתחתן ואגור באזור של הוריי, וברוך ה' החלום הזה התגשם.

מנהגים, חגים ומסורת

הוריי הקפידו על כשרות המאכלים שתהיה מהודרת וכן על שחיטה כשרה ומהודרת. הם הקפידו על צניעות, דיבור בנועם ובכבוד לזולת והכניסו הרבה אורחים לבית. בשבתות וחגים נהגנו לרוב להיפגש ולחגוג עם סבא וסבתא שלנו. גם הדודים היו מצטרפים והיה לנו עונג שבת של מטעמי השבת בסעודות, שירים, ניגונים ודברי תורה בצוותא. היו גם שבתות בהן אירחנו בביתנו או שהתארחנו אצל קרובי משפחה אחרים.

אהבתי במיוחד את חג ראש השנה. עזרתי הרבה לאמא במטבח, וביחד הכנו את כל הסימנים ופוררנו את הרימונים. האווירה של ההכנות לחג והחג עשו לי מאוד טוב על הלב.

חוויות מבית הספר היסודי

למדתי בבית ספר חב"ד נס ציונה שהיה ממש קרוב לביתנו. בבית הספר למדו תלמידות ותלמידים מכל הגוונים, ממשפחות חרדיות, מסורתיות ואף ממשפחות שלא שמרו תורה ומצוות, שאהבו את החינוך הדתי חסידי של בית הספר. עד כיתה ה' למדנו עם בנים בכיתה, ומכיתה ו' הייתה הפרדה בין כיתות הבנים לבין כיתות הבנות.

סבתא ענת בכיתה ו', מקבלת תעודת הצטיינות מרב ביה"ס הרב טייכמן עליו השלום. יושב מנהל ביה"ס הרב מייזליש עליו השלום

הייתי תלמידה מצטיינת ושקדנית, מסודרת ומשקיעה בלימודים. המחברות שלי היו יפות ומסודרות. אני זוכרת את המורה שלי שמאוד התלהבה ממחברת טבע שלי, היא הציגה אותה בפני כל תלמידי הכיתה וגם בפני כל תלמידי הכיתה המקבילה. כולם התפעלו והעריכו אותי מאד. אהבתי מאוד ללמוד את סיפורי התורה ואת שיעורי טבע. פחות אהבתי את מקצוע החשבון. כמובן, שהיו שיעורי בית ומבחנים. התעודה שקבלתי הייתה תעודה של מצטיינת. היא נראתה כמו גיליון ציונים. מסיבות הכיתה שהיו לנו היו, ההתוועדויות בתאריכים חסידיים ובראשי חדשים. גם לטיולים יצאנו, אני זוכרת במיוחד את הטיול לירושלים שהגענו לכותל המערבי. בכיתה ב' חינכה אותי המורה שושנה יצחקי, אותה אני זוכרת לטובה. הרגשתי שהיא אהבה אותי, ובאמת כשבגרתי הכרתי את אחותה, וזו סיפרה לי שהיא תמיד סיפרה על תלמידותיה ובמיוחד ציינה לטובה את תלמידתה ענת.

חוויות מהתיכון

למדתי בתיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד. גם בתיכון הייתי תלמידה חסידית, שקדנית וחרוצה. גם בתיכון לא אהבתי ללמוד מתמטיקה, אבל אהבתי מאד את מקצועות הקודש תורה, נביא, משנה, ובמיוחד את שיעורי החסידות ושעורי התניא שלימד אותנו הרב גולדשמיד. היו לנו הרבה שיעורי בית ומבחנים. אני זוכרת שקיבלתי 98 במבחן בחסידות. גם בתיכון קיבלתי תעודות טובות, היו בהן רק ציונים מספריים, ללא הערות. אני זוכרת את הרב דרוקמן שחינך את כיתתי מכיתה ט' עד כיתה י"א. הוא היה אישיות מיוחדת וחביבה. בזמן שלמדתי בתיכון הייתי בפנימייה, בערבים הוא היה מוסר לנו שיעורים מעניינים ומרתקים, ותמיד התעניין בשלומנו ונתן לנו הרגשה מיוחדת ונעימה. אני גם זוכרת שיצאנו לטייל בצפון, היינו בנחל הבניאס ברמת הגולן. כל כך התלהבתי אז מהנוף של צפון הארץ, חוויתי בהתפעלות רבה את העולם היפה שה' ברא: את ההרים, הנחלים והצומח בכל מקום. ממש הבנתי מה זה אומר "מה רבו מעשיך ה'". בתיכון למדתי במגמת מורות וגננות. לימדו אותנו כיצד להיות מורה/גננת לגיל הרך, כיצד ללמד וכיצד לעמוד מול כיתה. אחרי שש שנות לימוד קיבלתי תעודת הצטיינות במגמה ללימודי גננת לגיל הרך, זה שימח אותי ממש. ובאמת עבדתי כגננת במשך עשרים ושלוש שנה, עד שנאלצתי לפרוש בגלל סיבה רפואית.

בזמן לימודיי בתיכון הפעלתי קבוצה של בנות מבצע נש"ק, שהיו אחראיות לחלק נרות שבת בכל שבוע. במקום מגוריי, ארגנתי כל שבת מסיבות שבת. תמיד לקחתי איתי את שתי אחיותיי הקטנות ויחד עם כל הילדים הן הקשיבו לסיפור שסיפרתי, למשחק שהפעלתי וכמובן הכי חשוב הם אמרו את שנים עשר הפסוקים שהרבי הורה שכל ילד יהודי יאמר. בסוף הפעילות, בוודאי, איך לא?! חילקתי לכולם ממתק.

מלחמות בארץ ישראל

אני זוכרת את הבוקר בו הלכתי לבית הספר כשהייתי בכיתה ו'. נשמעה אזעקה צורמת ומבהילה, רצתי מהר לבית הספר כדי למצוא מקום מוגן, נכנסתי עם כל התלמידים למקלט, ישבנו בו מפוחדים וחיכינו להוראה שניתן לצאת משם וללכת הביתה. באותו יום פרצה מלחמת ששת הימים. זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת ומתוחה, עד לניצחון הגדול לעם ישראל.

אבא שלי שירת בצבא כל אותה תקופה, הוא לחם בעזה. לא הייתה לנו שום אפשרות לתקשר אתו, וממש חיכינו לבואו, לראותו ולשמוע ממנו מה עבר עליו. כשחזר הביתה הוא היה בהתרגשות גדולה, הוא סיפר על הרבה ניסים שאירעו להם, וכן סיפר על נס גדול שקרה לו.

הוא נכנס עם חבריו החיילים לתעלה מסוימת, וכשהחיילים הגיעו לאזור הם חשבו שיש שם ערבים. אבי מיד שם לב לזה והרים בגד לבן (זה היה הסימן שיש כאן יהודים/ישראלים) וכך ברוך ה' לא פגעו בהם.

אחרי המלחמה נסענו כל בני המשפחה לכותל המערבי. יחד עם המוני בית ישראל צעדנו ברחובות העיר העתיקה עד שלשמחתנו שאי אפשר לתאר, נגלה לפנינו הכותל המערבי.

מלחמת יום הכיפורים שפרצה ביום הכיפורים הייתה ממש מלחמת פתע, שלא כמו לפני מלחמת ששת הימים, לא ידענו שעומדת לפרוץ מלחמה. זו הייתה מלחמה קשה מאד עם הרבה אבדות לעם ישראל, עם הרבה שכול וכאב. ברוך ה' היה ניצחון מוחץ ליהודים בארץ ישראל, הקב"ה שמר עלינו והיו ניסים ונפלאות לעם ישראל. הרדיו היה אמצעי התקשורת היחיד אליו האזנו כל הזמן, ודרכו הבנו קצת מה קורה. בכל בית הייתה תעלה (שוחה) אליה היו נכנסים בעת אזעקה, כך התגוננו בזמן המלחמה. משאלת הלב היחידה שהייתה לנו בזמן המלחמה היא שהחיילים הצדיקים שלנו יחזרו לשלום ושתסתיים המלחמה עם ניצחון לעם ישראל. הרבי עודד כל הזמן את יהודי ארץ ישראל לא לפחד, ארץ ישראל הוא המקום הבטוח ביותר בעולם ושהקב"ה שומר עלינו תמיד. במלחמת יום הכיפורים הרבי גם הורה לכנס את ילדי ישראל בכותל המערבי לאמירת שנים עשר הפסוקים ופרקי תפילה ותהילים, הרבי חזר ואמר שוב ושוב ש"מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם". התפללנו ואמרנו הרבה תהילים למען הלוחמים בחזית.

גם היום בתקופת מלחמת חרבות ברזל, התחושות לא קלות, יש הרבה מתח, דאגה וכאב על אובדן החיילים. אנו נושאים תפילה ותחינה להקב"ה שישמור על ארץ ישראל, עם ישראל, על החיילים, על הפצועים ועל השבויים. אבא שלך, חני, ובן נוסף משרתים כל התקופה הזו במילואים. הם לא בחזית, הם מסייעים בכל דבר שניתן מבחינה דתית ואספקת ציוד. מה שאנו יכולים לעשות למען הלוחמים שלנו שמוסרים את נפשם למעננו זה להתפלל ולבקש שיבוא המשיח בקרוב ממש.

הקמת בית בישראל

סבתא ענת ביום חתונתה עם הוריה ז"ל

אני וסבא למדנו עד כיתה ה' באותה כיתה בנס ציונה. (בכיתה ו' כאמור שיבצו אותנו לכיתות נפרדות כיתת בנים וכיתת בנות). בתמונת המחזור של בית הספר מופיעים שנינו. אני בכיתת הבנות והוא בכיתת הבנים.

כשבגר נסע לרבי ללימודים של שנת ה'קבוצה'. כשחזר מלימודיו, ביקש מאביו שידבר עם אבא שלי בקשרי שידוכין, וכך היה. הייתי בת עשרים ושתיים כשהתחתנו בשנת תשל"ט (1979). החתונה נערכה באולמי לרום ברחובות.

התקופה לפני החתונה הייתה מיוחדת מאוד, בכל ההכנות והקניות לקראת החתונה הייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה. את יום החתונה וכל ההתרגשות שהייתה לי ולכל בני משפחתי לא אשכח לעולם. ברוך ה' נולדו לנו שבעה ילדים מקסימים ומתוקים, שכולם ברוך ה' הקימו את ביתם לתפארת.

חינוך הילדים זהו לא תפקיד קל. הוא דרש הרבה הקרבה ונתינה אינסופית. השתדלנו לעשות הכול בשמחה ובאהבה, ותמיד עם הרבה תפילה לקב"ה שנצליח לחנך את ילדינו בחינוך יהודי, חסידי ועם ערכים טובים.

הערכים שחשוב היה לנו להקנות לילדנו הם, לכבד כל אדם וחלילה לא לפגוע באף אחד, להאיר פנים, לתת ולהציע עזרה לזולת במה שנצרך. ערכים אלו מלווים אותם עד היום. לדעתי, אלו הערכים החשובים ביותר, ולכן הרבה דיברנו והסברנו עליהם, וכמובן, התאמצנו להיות דוגמא אישית. וגם בתקופה הזו, צריך להקנות ילדים ערכים של כבוד הדדי, אהבה, עזרה לזולת ואחדות.

משהו קטן על אבא שלך, הוא פיקח מאוד, כשהיה ילד היה עצמאי והצטיין מאד. כבר בכיתה ב' נסע באוטובוס כל יום לבד, הלוך חזור לתלמוד תורה. יש לו לב טוב, עזר ועד היום עוזר המון בבית, הוא חברותי ושמח, מצחיק ומשרה אווירה של שמחה וצחוק בבית.

דמות משמעותית

אבי ואימי היקרים, זיכרונם לברכה, הם הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי. מהם קבלתי, כפי שציינתי, ערכים טובים כמו: הכנסת אורחים, כבוד כל האדם באשר הוא והארת פנים לכולם.

לסיום, משאלת הלב שלי היא, שכולם יהיו בריאים, שתהיה אחדות בעם ושלום בעולם ושהגאולה לה כל כך מחכים תבוא בקרוב ממש.

הזוית האישית

סבתא ענת: תכנית הקשר הרב דורי מקרבת את הלבבות, מחזקת את הקשר בין הנכדים לסבים ולסבתות, קשר שהוא אחד הערכים החשובים שמרכיבים משפחה. התועלת הרגשית היא לשני הצדדים כאחד. הקשר שלי עם הנכדה היקרה והאהובה, חנה, התחזק יותר בטיול שיצאנו יחד לירושלים ולמורשת הכותל. וכן בעבודה כאשר יצרה איתי קשר באופן תמידי וערכה סקר על תקופת הילדות שלי. היא הזכירה לי נשכחות, והחזירה אותי שנים רבות אחורה לחוויות ילדות, ועוררה בי געגועים לאותה תקופה. היה לי ממש כיף להיזכר ולספר את החוויות שחוויתי בילדותי. הייתה לי הזדמנות ללמד אותה כמה צריכים להעריך את התקופה של הדור הקודם, דור של אהבה, נתינה ואכפתיות. משם בנינו את אורח החיים שלנו, וזכינו ברוך ה' לילדים טובים יראי ה'. וב"ה הכול גם עבר לדור הבא. יהי רצון שכך כל הדורות ימשיכו בדרך שחונכנו עד ביאת משיח אמן כן יהי רצון.

חני: מאוד נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי. היה כל כך מעניין ומרתק לשמוע את סבתא היקרה שלי מספרת על עצמה, לדעת עוד הרבה פרטים על עצמה שלא ידעתי, על החיים שעברו עליה פעם ועל החיים של הסבים הצדיקים והסבתות הצדיקות שלי. מחכה ממש לראותם בעז"ה בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.