זאת הייתה תקופת "הצנע"
קיבלנו חלק מן המזון בהקצבה
מוצא משפחתי: סבא בקהילה בספרד
סבא סלומון היה רב ומורה בקהילה. הוא עבד גם בשירות "הסוכנות היהודית", ועזר בארגון ובהעלאת יהודים מצפון-אפריקה לישראל.
זה בית הכנסת שבו שימש סבי כחזן
קורותיי
אני, סול, נולדתי בספרד בשנת 1947 להוריי, כרמלה וסלומון.
מקור שמי: בספרד פירוש המילה "סול" הוא "שמש".
הוריי, כרמלה וסלומון
היציאה מספרד
באותה תקופה שלט בספרד רודן עריץ בשם פרנקו. הוא אסר על יציאת האזרחים מספרד, שהייתה אחרי מלחמת אזרחים.
בשנת 1951 הוריי השיגו דרכונים מזויפים, ולאחר תלאות רבות הגיעו למחנה-העולים מרסיי שבצרפת. שם שהינו במשך תקופה, ומשם עלינו באנייה "מולדת" לישראל.
באותם ימים לא הונפקו תעודת עולה, כיוון שהעלייה לארץ-ישראל הייתה בעצם מסע ארוך ומלא תלאות. כל משפחה קיבלה תעודת-מסע.
תודה לאל הגענו לארץ ישראל!
הגענו לחיפה, שהייתה עיר הנמל הגדולה בישראל. משם לקחו אותנו במשאיות לעיירה בשם "הרטוב", ושם שיכנו אותנו במעברה בפחון.
בתוך הפחון היו מיטות, שבעצם היו דרגשים: שלושה קרשים לאורך המחוברים בקרש רוחבי ועליו שק מלא עשב-ים, שהיה בעצם המזרון. חשמל לא היה, אלא היו עששיות המופעלות על ידי נפט.
מים לא היו, היה ברז מרכזי .
זאת מעברת "הרטוב" ששכנה בפרוזדור ירושלים, בתוך נוף הרים מקסים. לימים גדלה והפכה לעיר, ושונה שמה לבית-שמש.
ומה אכלנו?
מזון לא היה בשפע. זאת הייתה תקופת "הצנע", וקיבלנו חלק מן המזון בהקצבה. הממשלה חילקה תלושי מזון בהתאם לגודל המשפחה. היה מרכז חלוקה גדול, ושם קיבלנו חלק מן המזון הבסיסי שכלל: מספר מלפפונים, עגבניות, בצלים, חמאה מיובאת, סוכר וקמח.
מערכת החינוך
כעבור שנתיים בערך החלו להיבנות בתים, ואט-אט חוסלה המעברה. במקומה קמה עיירה בשם "בית-שמש".
בבית-שמש נבנו שני בתי-ספר יסודיים: בית-ספר מ"מד בשם "שמשון" ובית-ספר ממלכתי בשם "שמי".
אני למדתי בבית-הספר הממ"ד "שמשון".
העיירה התפתחה, ואף נבנה בה בית-ספר תיכון דו-שנתי. לאחר סיום בית-הספר הדו-שנתי הלכתי עם מספר חברות ללמוד בסמינר למורים בבאר-שבע.
כיצד נפגשתי עם בעלי
בתקופת לימודיי בסמינר הכרתי את סבא רפי (בעלי), ובסיום לימודיי התחתנו.
סבא התכונן להתחיל את לימודיו בירושלים. התקופה הייתה לפני מלחמת "ששת הימים", והוא התבקש לחזור לצבא, ומאז הוא נשאר בצבא-קבע למשך 30 שנים נוספות.
בשירות הצבאי בעלי, סבא רפי, השתתף במלחמת "ששת הימים", במלחמת "יום הכיפורים" ובמלחמת "לבנון".
מלחמת "יום הכיפורים" הייתה המלחמה הכי קשה מבין כל המלחמות .
סבא והצוות בחולות סיני
סבא עוזר לטנק
המשפחה שהקמתי
עינת, בתנו הבכורה
בשנת 1969 נולדה בתנו הבכורה עינת בבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע.
הנה עינת ביום הולדתה הראשון
כמו כל אזרח במדינת ישראל עינת התגייסה לצבא, ושירתה בחיל-האוויר בתפקיד מטאורולוגית.
כעבור שנה היא יצאה לקורס קצינות.
משפחת תמרי
ביום בהיר ונהדר נפגשו עינת ושחר התחתנו והקימו משפחה.
ב- 14.10.2002 נולדה להם בת ושמה ליהיא (המנחה)
המשפחה מתרחבת
שתי אחיות חמודות הצטרפו למשפחה: טליה ועלמה
האחים יובל ועמית
יובל, האח האמצעי של עינת, נולד ב-1973. הוא אוהב את ספורט גלישת הגלים, וגם אני הולכת בדרכו: הוא לימד אותי לגלוש, וההרגשה נהדרת. היום הוא גר בקוסטה-ריקה עם יונית אשתו, וילדו החמוד אורן.
עמית, האח הצעיר, הוא חוקר ועובד במעבדה לחקר הסרטן בסן-פרנסיסקו.
תודות
לסיכום, אני מבקשת להודות לכם על ששיתפתם אותנו, הסבות והסבים, במחיצת הנכדים במיזם המעניין,על ההזדמנות להפריה הדדית, להיות נותן, מקבל, סקרן ומסוקרן, וביחד ללמוד בגובה העיניים.
אני מודה למנהלת בית-הספר ולצוות המורות, שליווה אותנו לאורך התקופה בחריצות בעקביות ובהתמדה, ולוִיוִי- תודה גדולה ויישר-כוח.
סיפורה של סול חצרון תועד על ידי הנכדה ליהיא תמרי במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "צוקים" בשוהם, בשנת הלימודים תשע"ד (2013-4), בהובלתה של הגב' ויוי סלומון.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
מילון
תקופת "הצנע"בשנת 1949, שנה לאחר הכרזת המדינה, היה המצב הכלכלי בארץ קשה. לאחר מלחמת העצמאות החלו להגיע לארץ המוני עולים. צריך היה למצוא להם פתרונות של דיור, תעסוקה, חינוך, בריאות וסעד, כמו לשאר האוכלוסייה. הכנסות המדינה לא הספיקו לכסות את ההוצאות הנדרשות. כדי להתמודד עם המצב הונהג משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, ריהוט לכל אזרח ובאופן שהבטיח צרכי יסוד לכל (1949). התכנית הכלכלית שהציע השר דב יוסף בשנת 1949 התבססה על הקצבת מזון המכיל כ-2,800 קלוריות לאדם ליום. חולקו פנקסי תלושים, ובאמצעותם היה אפשר לרכוש מנות מזון. בשנת 1952 בוטל בהדרגה משטר הצנע.