מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה אמיר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נטע, אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו בתכנית הקשר הרב דורי.

במסגרת התכנית, אספר לך על החלק מהשירות הצבאי שלי. השירות הצבאי שלי היה בנח"ל, באותה תקופה בנח"ל כולם הלכו להיאחזויות, שזה בעצם איזה שהוא סוג של בסיס צבאי, שבו עסקנו בחקלאות ובשמירה. אחרי תקופה של חצי שנה היינו מיועדים לקיבוץ – סוג של הכשרה, ואז למשק יעד, לקיבוץ יעד.

אנחנו הלכנו לנח"ל סיני, ונח"ל סיני הייתה קרובה לאל עריש ,זה היה סוג של חווה חקלאית מצרית שננטשה ונותרה נטושה. שם למעשה עסקנו גם בכלמיני סוגים של גידולים, היה לנו לול, דיר – התמונה שאני שלחתי לך הייתה בדיר, התמונה שלי עם העיזות.

בדרך כלל בבוקר בשעה 5:00 אני ועוד חברה ועוד מישהי מהגרעין שלי, היינו צריכות לחלוב את העיזים ואחר כך גם הוצאתי איתם למרעה, ובלילה היו שמירות. היו שמירות משותפות של בנים ובנות ושמירות נפרדות. אנחנו הבנות לרוב עשינו את השמירות הקצרות בשוחות, משמרות של ארבע שעות, ואחר כך היו רק בנים שהמשיכו את כל הלילה. התפקיד הנוסף שהיה לבנות מלבד לשמור, היה להכין אוכל לבנים שממשיכים לשמור.

על חלב העיזים שהתבזבז – תיאור תמונה

היינו חולבות את העיזים ובסוף החליבה שפכנו את כל הכלי המלא בחלב. היום, כשאני תוהה למה בכלל היו שמה עיזים, אם בכלל לא השתמשנו בחלב שלהן –  הסיפור הזה לא ברור לאף אחד. שאלתי גם את החברות שלי, והן לא ידעו אם העיזים פשוט נשארו שם מהתקופה המצרית ואנחנו המשכנו להחזיק אותן, או האם הובאו במיוחד להיאחזות. בכל אופן לחלוב אותן – היינו חייבות. אף אחד לא ידע איך מכינים גבינה מחלב, לא הבנו איזה אוצר היה בידינו, אפילו הכלבים לא היו מוכנים לשתות את החלב הזה. היה לו ריח מאוד חזק, וככה שזה היה כביכול משהו מאוד סתמי ומבוזבז. נושא חליבת העיזים נותר אצלי כזיכרון מאוד חזק.

אני עם העיזים

פעילות נוספת שזכורה לי, היא כשהיינו נוסעים לחוף הים, היינו מבלים שם. הבתים היו מוקפים בחומות, כל כמה חדרים הייתה מן חומה כזאת, מסביב חצרות עם חומה, ויש הרבה צילומים שלנו יושבים ושותים קפה שם. זה היה שירות מאוד נחמד שארך חצי שנה. היינו רחוקים מהבית, כמעט לא הגענו הביתה, יאצנו מעט מאוד פעמים. אבל היינו שלושה גרעינים ששירתו שם, וזה תקופה שזכורה לי לטוב . זו התקופה שאני הכי זוכרת מעברי, כי מיד אחרי החצי שנה הזאת הלכנו כולנו ועברנו לקיבוץ אפיקים. שם היה המשך הכשרה ומשם כבר עברנו. לקיבוץ היעד – כבר לא הגענו. באפיקים הבנים הלכו לגדוד 50 בצבא ואנחנו הבנות נשארנו. במקרה המסוים של הגרעין שלנו, החלטנו בסוף התקופה באפיקים להתפרק וכל אחד הלך למקום אחר בצבא.

הזוית האישית

נטע: היה ממש כיף להקשיב לסיפור ולהתבונן יחד עם סבתא בתמונות ילדותה.