העשור בחיי שאני מתגעגע אליו
שמי שאלתיאל חורב נולדתי בעכו והשתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי,
כתבתי שיר בו אפרוש זיכרונותיי, ואסביר לך ילדי מה עברתי בחיי.
זהו שיר געגועים… לילדות ולנעורים:
איזה יופי אי אי אי הגיע שחרור מהצבא, אך אני לא מכיר אף אחד בסביבה.
עברתי לפני זמן קצר מהשיכון לעיר, ופנס הרחוב לעברי האיר.
שמעתי שיש חברה להגנת הטבע, ורציתי לטייל בדרך קבע.
פתאום "ליפול" על חמישה ימים להרי אילת, לטייל בגליל , בהרי יהודה ובכל הארץ כמעט.
עם תרמיל וצמד מימיות, לטפס במצוק, כמעט להיות או לא להיות.
ידיד אמר לי שיש ריקודי עם, ואני לא רקדתי כמעט אף פעם.
שמוליק המרקיד הוא ידידי מהשיכון, ומגן הילדים, ובצעד תימני אנחנו יחד צועדים.
להכיר את כל החבורה, בצעדי סירטקי והורה,
משהיא אמרה שהיא כותבת שירים, כדי את המורל להרים,
ואני מלא מחשבה והרהורים, נזכרתי שמזמן כתבתי על עמקים והרים,
אולי פעם את שירי יהיו מזמרים.
ישבתי לכתוב לזיכרון הצריף, חיוכים ומחיאות כפיים "מעיף".
ישבנו בחבורה עם חליל וגיטרה, ואת שירי ידידתי הלחינה ושרה.
לשבת לצחוק בקומזיץ על החוף, ולעשור השלישי יש גם סוף.
מצורפת מצגת תמונות מעברו של המספר.
הזווית האישית
בתקופת הקורונה המאתגרת השתתף שאלתיאל חורב בתוכנית הקשר הרב דורי, וסיפר על העשור השלישי בחייו לתלמיד אסיל.
מילון
הורההורה הוא ריקוד עם שמוצאו בבלקן כיום הריקוד נפוץ גם מחוץ לו. הוא הגיע עם העליות ממזרח אירופה לארץ ישראל. ההורה מאפיינת את תרבות היישוב בארץ ישראל מאז אותה תקופה והפכה מזוהה עם הציונות ועם ישראל.(ויקיפדיה)