מאגר סיפורי מורשת

סבתי האהובה רוזה סיפרה לי קצת על העלייה שלה לארץ.

סבתא רוזה נולדה בשנת 1941 בעיר בירוביגא'ן בברה"מ לשעבר.

לפני יותר מ-30 שנה, סבתא הייתה אז אישה כבת 50, אמא לשתי בנות, סבתא לנכדה אחת. ביחד עם סבי ולדימיר הם חיו חיים טובים ברוסיה של פעם. לא חסר להם כלום: הם עבדו קשה, גדלו שתי בנות ונתנו להם את המקסימום שאפשר לתת.

ברית המועצות בעבר הייתה מדינה ענקית ובה שולבו כל מיני מדינות. אנשים ניסו לחיות שם בשיתוף פעולה, אבל את היהודים לא אהבו בכלל, אף פעם ובשום מקום. מעל פני השטח, כביכול בנו עיר שלמה – בירוביגא'ן, שהייתה מעין עיר מקלט ליהודי רוסיה, אבל מתחת לפני השטח תמיד יהודים חשו שנאה ואנטישמיות.

סבתא סיפרה שאחת הקללות הנפוצות ביותר בברית המועצות הייתה – ז'יד – יהודי בשפה אוקראינית, משמע זלזול.

סבתא רוזה וסבי ולדימיר כל פעם שמעו חדשות על ישראל וחלמו על חיים אחרים עבור הבנות שלהם. הם רצו שאמי ויקה ודודתי אולגה לא יחוו אנטישמיות, השפלות על רקע עדתי. הם חשבו שבמדינת ישראל הם יצליחו לבנות חיים יותר טובים ועתיד טוב יותר לדורות הבאים.

תהליך העלייה לא היה פשוט. בכל זאת, הם היו צריכים להתנתק מכל מה ומי שהכירו, למכור את כל רכושם, ולעלות לארץ חדשה, עם מזוודה אחת ביד. כל החיים ארוזים במזוודות. יחד עם סבתי וסבי עלו לארץ גם סבתא רבתא שלי וסבא רבא חייה (קלרה) ווולף פוסטילניק. הם היו בני 80 בזמן עלייתם. סבתי לא רצתה להשאיר את הוריה לבד ברוסיה, ולכן הם עלו יחד. סך הכל ב-29 לאוקטובר 1992 עלו לישראל שבעה בני המשפחה שלי פלוס כלב אחד קטן, שכאב הלב להשאירו לבד.

בהתחלה, החיים בישראל לא התנהלו כפי שהסבים שלי חלמו. ברוסיה קראו להם בזלזול – יהודים, אבל בישראל השפילו אותם בכך שקרו להם – רוסים. סבים שלי שהיו רגילים להיות מנהלי עבודה ברוסיה, בישראל היו צריכים להתחיל לעבוד מאפס, כלומר לעסוק בעבודות ניקיון. עם זאת, הם אף פעם לא התלוננו ואמרו שכל עבודה מכבדת את בעליה. לאט לאט הם בנו בישראל את חייהם. אמי ודודתי למדו היטב והצליחו להתקדם בחייהן. סבתא שלי אמרה שלמרות הקושי היא לא מצטערת על כך שהם עזבו הכל ועלו לישראל. זאת המדינה שלה וכאן היא בנתה חיים חדשים.

הזוית האישית

יובל: בעבודתי על הקשר הרב דורי מאוד התרגשתי לשמוע על הסיפורים של משפחתי ועל העלייה הקשה לארץ ישראל. למדתי איך החיים התנהלו פעם ברוסיה, ועל כמה שהיה קשה לסבי וסבתי להתרגל לחיים החדשים. סיפור עלייתם גרם לי לחשוב על חיי ולהעריך יותר את מה שיש לי כרגע!